כשהמזרח התיכון הקוסמופוליטי התפרק והיהודים נסו על נפשם

הספר, שבנוי משלושה מקומות – בגדאד, סאבלאח, ורמת גן שם שוכב שלמה (הכורדי) בן המאה והבזקים חולפים בזיכרונו – מביט אחורה, ומנכיח את האפשרות של חיים מחוץ לישראל ואת אובדנם בתהליך איטי של כניסת כוחות זרים שמפרים את האידיליה.

המשורר מתי שמואלוף כותב לאתר "שיחה מקומית" על חשיבות התרגום של "שלמה ואני והזמן", רומנו של הסופר היהודי העיראקי סמיר נקאש שיצא לאור בסדרת מכתוב: "יצירתו הענפה של סמיר נקאש שהנה וניגונה מפציע בשמי התרבות העברית ראויה להיות נחלתו של הקורא הישראלי הכללי. אני מודע לקושי הגדול שאורב לכל מי שינסה לתרגם את הטקסטים האלה, המפותלים והרב-להגיים, ללשון כלשהי, ובפרט לעברית, שאין בה דיאלקטים או תת-דיאלקטים. אבל בהחלט זכאי נקאש להופיע במלוא עוצמתו בקרית-ספר שלנו, וזאת חרף העובדה שמעולם לא שאף לראות את עצמו כסופר ישראלי. חזות עולמו הקשה, המתעתעת, מזכירה לעיתים את קפקא, והמעיין השופע של כתיבתו יכול לפרנס גדוד של מבקרים ספרותיים. הוצאת "מכתוב" ראויה לכל השבחים על הכניסה לפרדס הסבוך הזה ופרסום התרגום הנהדר הזה."

לקריאת המאמר השלם לחצו כאן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *