"באחד הקטעים הנוגעים ללב בספר, מפגיש נאטור שתי אמהות שכולות, פלסטינית ויהודייה (רק בדבריו עליהן. בפועל הן מסרבות להיפגש)" – ביקורת של עופרה עופר אורן על "הולך על הרוח"

קראו כאן את ביקורתה של עופרה עופר אורן על הספר "הולך על הרוח" של סלמאן נאטור בתרגומו של יוני מנדל. הביקורת התפרסמה בבלוג "סופרת ספרים" ב27 במאי 2017.

בביקורת עופרה מראה כמה מצליח נאטור לתאר את התחושות של פלסטינים אל מול המציאות הקיימת: "סלמאן נאטור מרבה לתאר את התחושות הללו. את הקשר הרגשי שלו, הנטוע עמוק בנופי הארץ, ובהיסטוריה שלה. הוא מהלך בעיני רוחו בין כפרים ערביים שנעלמו, שבמקומם שוכנים אתרים ישראלים – על אילו אדמות שוכן למשל נמל התעופה בן גוריון? ומה הייתה בית שאן לפני שאיבדה את שמה הערבי?" 

לאורך כל הביקורת עפרה מתעסקת בעוצמות הרגש שנאטור מצליח לעורר אצל הקורא הישראלי: "אבל אפילו כאן הקורא הישראלי אינו יכול לספוג את כל עוצמת הכאב הזאת בלי לומר לעצמו בסתר, במעמקי הלב – מה הוא רוצה? הרי חייבים להתגונן מפני מחבלים מתאבדים, וזאת אינה פיקציה אלא מציאות."

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *