ستيلا ماريس סְטֶלָה מַארִיס

אדם היה רק בן חמש-עשרה כאשר הסתלק מבית אמו ששכן למרגלות הכרמל. את המועד לעזיבה הוא קבע מראש. היה זה בלילה של יום רביעי, עשרים וחמשה לאוקטובר 1963. השעה הייתה שתיים לפנות בוקר כאשר הוא לקח את תיק הגב הקטן וצעד יחף על קצות אצבעותיו לכיוון הדלת. הוא העדיף להימנע מתסריטי הפרידה שחלפו במוחו והחליט לצאת בחשאי מן הבית. הוא החליט להשאיר מאחוריו את הכול, ולא לקח אתו דבר למעט ספרי לימוד ומעט בגדים. הוא התכוון להסתלק מבלי להיפרד והלך על בהונות רגליו כדי לא להעיר את מנאל. ליד דלת הבית השתהה ורכן קדימה כדי לנעול את נעליו. אולם כאשר התרומם ונעמד על רגליו ראה את אמו מנאל ניצבת מולו. לפתע היא נגלתה מולו, כאילו יצאה מחלומו, והושיטה לו מעטפה שהחזיקה בידיה. כאשר ראה אותה ניצבת מולו בכותונת השינה הכחולה, הוא נסוג לאחור והשעין את גבו על הקיר. היא אמרה שידעה שהוא יעזוב. כבר עשר שנים היא מכינה עצמה לרגע הפרידה. היא אמרה לו ששמרה עבורו את הצוואה אשר הותיר חסן דַנּוּן לבנו היחיד, שאותו לא הכיר כיוון שהמוות חצץ ביניהם […]

[…] בצעדת המים הארוכה של אותו הלילה, הפך אדם לחָיְפַאוִוי והוא יישאר כזה עד הסוף. הוא אמנם אהב את יאפא ואת ימה האינסופי, כמו שאהב את הברים של תל אביב וארכיטקטורת הבאוהאוס של העיר הלבנה שבתיה מפנים את גבם אל הים. אין ספק שגם הוקסם מן הספרייה בבית ביאליק אשר שכנה בפאתי השכונה התימנית. אולם תהיה זו חיפה שתחקוק בנפשו ותותיר בה.

 

סטלה מאריס או כוכב הים ("نجمة البحر") בשמו הערבי, הנו החלק השני של ילדי הגטו של הסופר הלבנוני המהולל אליאס ח'ורי שיצא לאור בעברית בסדרת מכתוב בתחילת 2018.