بلسان مبتورة: أدب فلسطينيّ بالعبريّة בלשון כרותה: פרוזה פלסטינית בעברית

מוכרחים ערבי הפעם, כפתרון כלשהו לשתיקה כלשהי. ערבי שמדבר בשפת החסד, כפי שקרא לעברית לפנים הפלורנטיני הגולה. העברית כשפת החסד לעומת שפת הבלבול שהתרגשה על העולם בהתמוטט מגדל בבל. (אנטון שמאס, "ערבסקות", 1986,  עמ' 83)

 השתיקה שעליה כתב שמאס מתכתבת עם המטאפורה של "הלשון הכרותה" אשר השתגרה בספרות העברית כביטוי לאלם של הפלסטינים. לימים כאשר נשאל מדוע כתב את "ערבסקות" בעברית השיב שמאס: "… אי אפשר היה להשיג בקלות, ובזול, בירושלים של תחילת שנות השמונים מכונת כתיבה בערבית. לכן היה לי יותר קל להקליד את הספר על מכונת כתיבה עברית…". באותם הימים שבהם התקשה הפלסטיני הצעיר שמאס למצוא מכונת כתיבה בערבית- התקשתה הערבית למצוא לעצמה מכונת כתיבה בעברית.

בלשון כרותה", הינו הקובץ המקיף והעשיר ביותר של פרוזה פלסטינית בעברית. הוא מבקש למלא במעט את  החֶסֶר הזה באמצעות 72 סיפורים שנכתבו על ידי 57 יוצרים ויוצרות פלסטינים תושבי ישראל, עזה, הגדה המערבית והתפוצות – המתכתבים בצורות מגוונות עם אילמות הלשון – ושתורגמו ע"י 36 מתרגמים (כשליש מהם פלסטינים) על פי דגם העבודה של 'מכתוב'. דגם זה כולל יצירת צוותים דו לשוניים ודו לאומיים, שתכליתם איננה דיוק לשוני או תחבירי, אלא קיום דיאלוג כפעולה תרבותית ופוליטית בעולם. זהו מפעל ראשון מסוגו של כתיבת סיפורת פלסטינית בעברית בדגם שבו יהודים ופלסטינים מקיימים דיאלוג טקסטואלי ואוראלי על יחסי הגומלין בין השפות.

עריכה: ראוויה בורבארה

תרגום: חברי חוג המתרגמים