סוגיות בתרגום מערבית לעברית: פאנל חגיגי בהובלת חוג המתרגמים

חברי חוג המתרגמים בפאנל המסכם: הכנס השנתי של האגודה הישראלית לחקר שפה וחברה

ב-22 במאי 2017 התקיים באוניברסיטת בן-גוריון בנגב הכינוס השנתי ה-16 של האגודה הישראלית לחקר שפה וחברה. נושא הכינוס היה "השפה כמופע ושפת המופע בתרבויות המזרח התיכון", והפאנל המסכם שלו עסק בחוג המתרגמים מערבית לעברית, בסדרת "מכתוב", וכן בהיסטוריה ובסוציולוגיה של התרגום מערבית לעברית. בפאנל השתתפו שלושה חוקרים, כולם חברי חוג המתרגמים וחברי המערכת המצומצמת של "מכתוב": ד"ר חנה עמית-כוכבי, ד"ר חוסני אל-ח'טיב שחאדה וד"ר יוני מנדל. נושא הפאנל היה "הבטחה ואתגר בתרגום ספרות ערבית לעברית", והוא נבחן מכמה היבטים.

ד"ר חנה עמית-כוכבי, מהמתרגמות הוותיקות בארץ וחוקרת התרגום מערבית לעברית, סקרה את תולדות התרגום מערבית לעברית. היא תיארה את עיקרי מחקרה רב השנים על התרגום הספרותי מערבית לעברית, מראשית ימיה של התנועה הציונית ועד ימינו. על פי שאלות מנחות היא סיפרה על המניעים לתרגום, על המתרגמים, על הז'אנרים של הטקסטים המתורגמים והבמות המגוונות שבהן הם הופיעו, ועל התקבלותם בתרבות הישראלית. לטענת ד"ר עמית-כוכבי מדובר במידה רבה ב"תרגום שקוף": רוב רובם של קוראי הספרות בעברית התעלמו ועודם מתעלמים מהם, על אף כמותם הגדלה והולכת ונוכחותם החשובה ורבת השנים בספרות המתורגמת לעברית. ד"ר עמית-כוכבי הזכירה בדבריה את אינדקס תרגומי ספרות, רשימה של כלל התרגומים שנעשו בארץ מערבית לעברית מתחילת המאה העשרים ועד ימינו, הכולל כמעט 6,000 פריטים (האינדקס מופיע באתר "מכתוב"). היא ציינה כי מדובר במאגר יחיד במינו ורב משמעות.

ד"ר יוני מנדל דן בסוגיות סוציולוגית הנוגעות לתרגום. בעקבות מאמרו של פרופ' יהודה שנהב,[1] הוא טען כי תרגום ספרות מערבית לעברית הוא פעולה של ייצוג האחר. אמנם כל תרגום הוא פעולה של ייצוג, אך במציאות הבין-תרבותית היהודית—פלסטינית התרגום מערבית לעברית מורכב וטעון הרבה יותר עקב היחסים האסימטריים בין השפות. ד"ר מנדל עמד על יחסי הכוח ועל היחסים התיאולוגיים והקולוניאליים בין העברית לערבית בישראל, גורמים המעצימים את החללים הסמנטיים ואת המרחבים שאינם ניתנים לתרגום. הוא הדגיש את מיקומה הנחות של הספרות הערבית על מדף הספרים בעברית, והזכיר מפעלי תרגום מערבית לעברית שהתקיימו בעבר ושחדלו להתקיים, בין היתר בגלל מיעוט קוראים והיעדר עניין ציבורי. ד"ר מנדל קשר בין מצב עניינים זה לבין גורמים כגון היחס הכללי בישראל לתרבות הערבית, מצב הוראת השפה הערבית בבתי הספר, מעמד השפה הערבית במדינה, והיותה של הערבית שפה המזוהה על פי רוב עם איום, אויב או אחרוּת. לדבריו, הדבר מציב אתגר אדיר בפני חוג המתרגמים ומיזם מכתוב. המיזם מבקש להציג לקוראי העברית את העולם הספרותי הערבי העשיר לשלל גווניו, בעוד רובם נמשכים לתוצרי תרבות שמשקפים עליונות ישראלית ואקטים של הסתערבות (מהסדרה התיעודית "אללה אסלאם" של צבי יחזקאלי בערוץ 10 ועד "פאודה", סדרת הדרמה הפופולרית בערוץ 2). מצב מורכב זה, לדעת ד"ר מנדל, מחייב פעולה עקבית ומתמשכת, מקורית וחכמה, שבכוחה להפוך את הספרות הערבית לגשר בין יהודים לערבים ברחבי המזרח התיכון.

ד"ר חוסני אל-ח'טיב שחאדה, המשמש ראש החוג לאמנות במכללת לוינסקי לחינוך, ובעצמו משורר הכותב ערבית, תיאר קשיים לשוניים וקונטקסטואליים במעבר בין שתי השפות. הוא הביא דוגמאות מהספר הראשון בסדרת מכתוב – הולך על הרוח, טרילוגיה מאת הסופר והמחזאי הפלסטיני סלמאן נאטור, בתרגום יוני מנדל (הספר פורסם ביום השנה למותו של נאטור) – בהעמידו זה מול זה את המקור הערבי והתרגום העברי. ד"ר אל-ח'טיב שחאדה עמד על ביטויים שקשה, ואף בלתי אפשרי, לתרגמם מערבית לעברית. כך, לדוגמה, במשפטים המביעים הומור שחור, ביקורת ואירוניה: במשפט ضربنا بريك عالحمار وعتصرنا (מילולית: "נתנו ברקס לחמור ועצרנו"), שנאמר בתגובה לצרחה בעברית "עצור, עצור!" מפי פקח שמורות הטבע, משמש הפועל העברי "עצר" בתצורה ערבית – שימוש המייצג את האחר היהודי, הישראלי, הקולוניאלי. המשפט תורגם "בלמנו את החמור" (עמ' 40), תרגום שלדעת ד"ר אל-ח'טיב שחאדה אינו מעביר במלואה את הביקורת הטמונה בו. באותו המעמד, הפקח נוזף בפלסטיני לאחר שנתפס מלקט עשבים: انت بيخرب طبيعة! ("אתה פוגע בטבע!", בערבית קלוקלת). במקרה הזה, טען ד"ר אל-ח'טיב שחאדה, בחירת המתרגם הייתה טובה יותר: המקור בערבית הובא בתעתיק לעברית, לצד תרגום לעברית קלוקלת: "אִינְתֶ בּיחַ'רֶבּ טַבִּיעַה! אתה להרוס טבע!" (עמ' 41). ד"ר אל-ח'טיב שחאדה הדגיש את החשיבות המכרעת שהוא רואה במפעל התרגום של מכתוב, ואמר כי זו אחת הפעולות החשובות ביותר שנעשות בישראל למען האזור ולמען התרבות הערבית.

בשלבי הדיון והשאלות והתשובות השתתפו חוקרות וחוקרים בולטים מקרב קהילת חוקרי השפה והחברה בישראל, בהם פרופ' מוחמד אמארה, נשיא האגודה הישראלית לשפה וחברה; פרופ' אילנה שוהמי, חוקרת מדיניות לשונית ומעורכי כתב העת Language Policy; הבלשנית פרופ' צביה ולדן; ד"ר אלון פרגמן, מתאם לימודי השפה הערבית במחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בן-גוריון; פרופ' יורם מיטל, יו"ר מרכז חיים הרצוג לחקר המזרח התיכון והדיפלומטיה באוניברסיטת בן-גוריון; ד"ר אילאיל מליבר-יציב מאוניברסיטת אינלקו בפריז, ואחרים.

 

 

[1] יהודה שנהב, "הפוליטיקה והתיאולוגיה של התרגום: כיצד מתרגמים נכבה מערבית לעברית?", סוציולוגיה ישראלית יד 1 (2012), עמ' 157—184.

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *