כיצד מתרגמים נישול וכאב, והאם אלו נמחקים בעת התרגום? מאמרו של אנטון שמאס

אנטון שמאס הוא סופר, חוקר תרגום ואחד המתרגמים הבולטים והחשובים ביותר שפעלו בארץ בין השפות ערבית ועברית. הוא מלמד ספרות השוואתית באוניברסיטת מישיגן. ספרו "ערבסקות" תורגם לשמונה שפות, ונבחר על ידי הNew York Times כאחת מיצירות הסיפורת הטובות ביותר בשנת 1988. כיום הוא מתעסק בחקר שדה התרגום, ובמאמרו "Torture into Affidavit, Dispossession into Poetry: On Translating Palestinian Pain" הוא כותב על עדויות של פלסטינים בנוגע לעינויים שעברו בחקירות בישראל, ועל השינויים שהתרחשו בעדויות כשאלו תורגמו מערבית לעברית, ולאחר מכן לאנגלית. שמאס טוען כי העברית ביקשה למחוק את קולו של הדובר הפלסטיני, והאנגלית שימשה כשפה משפטית בה נכתבו הדברים כתצהיר (affidavit).

בחלקו השני של המאמר, שמאס מבצע ניסוי: הוא מתרגם את שיריו של מוחמד עלי, משורר פלסטיני שכתב על נישול אדמת משפחתו בכפר ספוריה (صفورية) ב1948. בכך מנסה שמאס לבחון האם השפה העברית יכולה להיות פתוחה דיה ולבטא את הכאב של הנישול. לטענתו, הוא מצליח במשימתו זו, באמצעות תרגום שירתו של עלי.

קראו כאן את המאמר, שפורסם באתר Critical Inquiry.

אנטון שמאס, לקוח מאתר אוניברסיטת מישיגן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *