ביולי 1915 שלח המושל החדש של פרובינציית ביירות העות'מאנית שני אנשי חינוך לתור את חלקיה הדרומיים של הפרובינציה. מסעם המפרך של השניים באזור שמצוקות המלחמה ניכרו בו הניב דוח מפורט שיצא לאור כספר: וילאית ביירות ("הפרובינציה של ביירות"). זהו מסמך מרתק ויוצא דופן המציג תמונה עשירה של חיי היום-יום בארץ בתקופה דרמטית.
הסופרת פידא ג'ריס זורה כתמי אור מהירים, חטופים, על החיים הפלסטיניים בתקופות שונות בכפר שלה בישראל ובגדה המערבית. ברצף התמונות שהיא פורשת נכללים מראות היומיום על כל מרכיביהם – קשיים ואתגרים, איפוק וכוח סבל, תעתועי הגורל ולעג לו, וטוב ליבו של עם הממשיך במלאכת החיים.
הרומן, הכתוב בסגנון הריאליזם הפנטסטי, מציג בגעגוע ונוסטלגיה – שאינם נעדרים סרקזם וביקורת – את העיר כרכוכ על אנשיה הצבעוניים ועולמם, שכונותיה ואתריה, לשונותיה והקבוצות האתניות שחיו בה זו לצד זו בשלהי העידן המלוכני.
הרומן מנהל בית הספר מאת הסופר האיראני ג'לאל אל-י אחמד שוטח את סיפורו של מורה שֶׁמָאַס במקצוע ההוראה ומצליח לארגן לעצמו משרת ניהול בבית ספר נידח באזור שכוח אל.
הרומן עובר בין פלסטין לקאראצ'י, עיראק לוונצואלה ופריס, ונע בין הזמנים והתהפוכות הפוליטיות מאירועי האביב הערבי עד לאירועים המכוננים שעברה האומה הערבית.
ברומן זה חוזרת הסופרת הלבנונית נג׳וא ברכאת אל מקור כל הסיפורים: אל השפה שהופכת ברומן זה מכלי לספר את הסיפור לנושא של הסיפור.באמצעות עלילה בלשית מורכבת, מגוללת ברכאת את שהיא יודעת ואת הסודות שגילו לה ספרי המיסטיקה.
