מדיניות תעתיק בין ערבית ועברית

בהובלת: יהונתן נדב, העורך הראשי של הוצאת עולם חדש תעתיק הינו מגרש שבו מתקיימים ומתארגנים יחסי כוח עם משמעויות אידיאולוגיות במסווה של טענות טכניות. עם זאת לא ניתן לקבוע "בית כלא של חוקים". במגרש התעתיק קיימים מתחים אינהרנטיים שמשפיעים על  הכרעות התרגום, למשל המתח בין מסורת לדיוק. בשדה קיימים כבר תעתיקים של מספר מוסדות: התעתיק…

להמשך קריאה…

בהובלת: יהונתן נדב, העורך הראשי של הוצאת עולם חדש

תעתיק הינו מגרש שבו מתקיימים ומתארגנים יחסי כוח עם משמעויות אידיאולוגיות במסווה של טענות טכניות. עם זאת לא ניתן לקבוע "בית כלא של חוקים". במגרש התעתיק קיימים מתחים אינהרנטיים שמשפיעים על  הכרעות התרגום, למשל המתח בין מסורת לדיוק. בשדה קיימים כבר תעתיקים של מספר מוסדות:

במקרים אחרים משתגרות קונבנציות שלעתים קרובות הן שגיאות או פרי החלטה אפריורית אידיאולוגית.

הקונבנציות הללו נקבעו בזמן היסטורי והן תוצרים של נוחות לקוראים בעברית, של אי הבנות, או התגוששויות פוליטיות בין ווקטורים המושכים לכיוונים שונים.

למשל, בעברית השתגרה המילה "תרבוש", ומעבד התמלילים העברי מסמן את "טרבוש" כטעות למרות שהיא תואמת את התעתיק הערבי. כך גם לגבי "מוכתר" במקום "מוח'תאר"

מעקב אחר התרגומים שנעשו מערבית לעברית במאגר מכתוב, מלמד כי במהלך השנים חלה התקרבות לתעתיק פונטי. למשל: מובארק (مبارك), ברגותי (برغوثي), שאהיד (شهيد), סדאם חוסיין (صدام حسين), רמדאן (رمضان), חאפז אלאסד (حافظ الأسد), נגיב מחפוז (نجيب محفوظ), מוסטפא (مصطفى), גסאן (غسان).

משום כך לא ניתן להציע פתרון חובק כל או בית כלא של חוקים. שחקנית מרכזית בקביעות כללי התעתיק כיום היא האוזן היהודית אשר מחפשת באמצעות התקשורת צלילים שהיא מכירה. הדומיננטיות הזו באה לידי ביטוי בכתיבה עיתונאית, ספרותית ותרגומים לא מדעיים המחפשים זמינים וקריאים.

המתח הזה היה מוכר כבר לחז"ל שעמדו על הקושי ליצור תרגום טוב: "המתרגם פסוק כצורתו – בדאי, והמוסיף – מחרף ומגדף" (קידושין מט, ע"א)

דוגמאות נבחרות מהדיון

ت/ث: בהגייה עיראקית ישנה הבחנה בין ת' דגושה (תורה) לעומת ת לא דגושה (שבת שלום).

ح/خ: בתקופת הרמב"ם וסעדיה גאון، התעתיק היה ל כ' כמו כליף/בוכארא. אולם אפשר לציין כי התעתיק ל-ח' (ח עם גרש) התקבלה כיום וכי יודעים שישנה הבחנה בין שתי האותיות. אך ישנן מילים שהתקבעו על פי התעתיק הישן כמו "סכנין".

ص: לכאורה כל מה שצריך להגיד שזה שווה צ. אך זאת רק לכאורה, בגלל המקרה של "צדאם חסין". דוגמא אחרת המילה "סבג", כפי שיהודים שבחרו – אולי בעצמם – לתעתק את שם המשפחה שלהם صبّاغ.

ض: האות קיימת רק בערבית, והיא נכתבת בערבית יהודית כ- צֺ (צ עם נקודה מעל). בעוד שהאקדמיה מציעה לכתוב רק ד. בקבוצה עלה רעיון לתעתק את האותיות ذ, ظ באותו אופן, כלומר עם נקודה מעל האות.

الـ التعريف: ישנן כמה גישות לתעתיק אל אלתעריף. הגישה הקלאסית: עם מקף, היתרון של הגישה הזו שהיא מקלה על תעתיק אותיות השמש. למשל: צלאח א-דין. הגישה המודרנית: בשנים האחרונות נוטה לצורה העקרונית הערבית ללא מקף גם עם אותיות שמש. למשל: צלאח אלדין.

ة (التاء المربوطة): אין בעיה לתעתק כ- ה או ת אם יש סמיכות.

التنوين: תנועות סופיות לא עוברות בעברית חוץ ממלים כמו אהלן וסהלן.

اء: למשל علماء، ישנן כמה צורות, לא הייתה הסכמה על צורה אחת עולמא \ עולמאא \ עולמאא\ עלמאא \ עלמאא'. לעומת זאת آ (مدة) הייתה הסכמה על התעתיק כ- אא בתחילת מילה.

האות כ' בעברית: הבעיות איתה בדרך כלל בסוף המילה. באופן כללי, זאת עמדה שלא קשה להסכים שכ' סופית תהיה כ ולא ך.

فوزية/راوية: כותבים "פאוזיה" כיוון שזה השתרש. לעומתה כותבים "ראוויה" עם שני ו'וים כיוון שכללי הכתיב המלא מקלים על הקוראים, גם בו', י' וגם א' אם כי לא תמיד מוכרחים לכתוב למשל איבראהים. אך חשוב לשמור על קונסיסטנטיות בלי עקביות.

محمّد: לא ניתן לכתוב בעברית עם ו' (מוחמד). ישנו ויכוח אם לכתוב את השם עם ניקוד (מֻחַמַּד) או למשל פתרון אחר, להוסיף شدة מעל האותיות בעברית.

טבלת התעתיקים של סדרת מכתוב 

ا א
ب בּ
ت ת
ث ת'
ج ג'
ح ח
خ ח'
د ד
ذ ד'
ر ר
ز ז
س ס
ش ש
ص צ
ض דֿ
ط ט
ظ ט'
ع ע
غ ע'
ف פ
ق ק
ك כּ
ل ל
م מ
ن נ
ه ה
و ו
ي י
ة או ה או ת לפי ההגייה: מַלִכַּה לעומת מַלִכַּת אַלְאֻרְדֻן (או מלכת אלאורדון אם אין ניקוד)
ؤ א'
ئ א'
ء א'


רציונל התעתיקים:

סדרת מכתוב מבקשת להנכיח את הערבית בתוך העברית ולהפגיש בין שתי השפות. כל הספרים שרואים אור בסדרה מתורגמים תוך שימוש בתעתיק הקרוב ביותר למקור בערבית.

כך לדוגמה, האות ط תתועתק בתור ט (לדוגמה המילה طربوش תיכתב טרבוש) והאות ص בערבית תתועתק באות צ (אזור البصة: אַלְבַּצַה).

האות و שנהגית בערבית כ-W תתועתק לפי ו בעברית במקרה שיש ניקוד מלא. במקרה שאין ניקוד מלא ניתן לתעתק כ-וו. לדוגמה: אַלְוַלִיד ולא אַלְוַולִיד (אולם ניתן לכתוב אלווליד אם מתעתקים ללא ניקוד).

האות היחידה שלא קיימת לה מקבילה באלפבית העברי היא האות ض בערבית, ולכן היא האות היחידה שתקבל ניקוד מיוחד: דֿ.

לגבי האות ו כתנועה (צליל o או u): ניתן להוסיף את האות ו לשמש כתנועת חולם מלא (וֹ) או שורוק (וּ) אם המילה אינה מנוקדת. כך לדוגמה: אַלְקֻדְס (במקרה שהיא מנוקדת) או אלקודס (במקרה שאינה מנוקדת).

תעתיק ה"א הידיעה (ال التعريف) יהיה בדיוק כמו הערבית, גם לפני אות שמש (אולם במקרה שיש ניקוד, לא יהיה סימון שווא מתחת לאות ל). כך לדוגמה: באב אלשמס, או במקרה שהמילה תתועתק עם ניקוד: בַּאבּ אַלשַמְס. במקרים שבהם המקור הוא דיבור או קול ניתן לתעתק ללא האות ל בין מרכאות של ציטוט, ובמקרה כזה יהיה באופן חריג שימוש במקף. לדוגמה: "יצאנו מוקדם בבוקר ממחנה הפליטים תַל אַ-זַעְתַר".

כמו כן לא יעשה שימוש במקפים שאינם קיימים במקור בערבית: לדוגמה أبو بكر الصديق יתועתק כך: אַבּוּ בַּכְּר אַלצִּדִיק.

על מנת לוודא הגייה פונטית נכונה ולקדם תרגום דיאלוגי ייערכו מפגשים בין המתרגמים ועורכי התרגום שבהם תודגם ההגייה המקובלת בדיאלוג שבעל פה. כך לדוגמה, העיר ג'דה בסעודיה תנוקד כך: גַ'דַּה.

יודגש כי בכל המקרים, בתעתיקים נשתמש בתנועת פתח (אַ) ולא בתנועת קמץ (אָ).