מאת: עאמר עודה
תרגום: יהודית בודק
עורך תרגום: צאלח עלי סואעד
השמש קפחה והחול צרב את כפות הרגליים היחפות. החום היוקד הכביד על הנופשים שעל החוף והם נשאו מבטם אל הים בעונג רב, אף שלא נכנסו אליו לצנן את גופם וליהנות ממימיו.
אליאס השתומם. זה הזכיר לו את סרט הקולנוע האמריקאי "הכריש". הוא תהה אם יש כרישים בחוף הזה.
לעיתים נדירות הלך לים ורק בילדותו, שהרי גר בעיר בית לחם בגדה המערבית, ולא זו בלבד שאין שם ים אלא שנאסר עליו לצאת אל מחוץ לגדה מסיבות ביטחוניות. לכן הים היה בעיניו דבר מסתורי, למרות שהיה שחיין מיומן והצטיין בכל סגנונות השחייה בבריכות השחייה המעטות בגדה. כשהתירו לו לבקר את קרוביו בישראל כדי להשתתף בטקס נישואי בת דודו שמח כל כך. כשנפגש עם הצעירים שבמשפחה ביקש מיד שייקחו אותו לשחות בים. כעת שמחתו לא ידעה גבול: הנה הים לפניו והוא ירווה את גופו הצמא למימיו.
"מדוע איש אינו נכנס למים?" שאל אליאס את הצעירים שהיו עימו. הם השיבו לו שיש במים מדוזות.
"האם המדוזות הן סוג של כריש?" תהה. כולם צחקו והסבירו כי זהו בעל חיים ימי שאינו נושך אבל צריבתו קשה. אליאס ישב ונעצב על מזלו הרע, אך הביט בים בהנאה שאין לה קץ.
לאחר שאכלו והתענגו על שתיית בירה בחום הכבד, החליטו להתהלך לאורך החוף. אליאס לא היה יכול לשאת את צריבת החול הלוהט ורץ עד שהגיע אל החול הלח. על החול הרך והצונן הזה פסע בהנאה והחל להיכנס אל המים בהדרגה. הוא לא חש בכל צריבה, להפך, מי הים הקרים הסבו לו הנאה. מדוזות מתות ניקדו את החול והוא הבחין באחרות שוחות במים, צבען לבן ויפה. אליאס תהה איך יכולים יצורים יפים כאלה לגרום לצריבה. וממילא פגיעת צריבתם לא תהיה חזקה יותר מזו של אלות חיילי הכיבוש, כשתפסו אותו באחת ההפגנות והפליאו בו את מכותיהם בטרם יעצרוהו… הוא מצא את עצמו הולך ומתרחק לאיטו אל תוך המים, ולאזהרותיהם של רעיו הגיב בצחוק גדול. הנה הוא מרווה את צימאון גופו למי הים המלוחים. כפי שהעז פנים נגד חיילי הכיבוש, כך הוא מתגרה במדוזות היפות.
הוא נכנס אל המים העמוקים והנופשים שלחו בו מבטי פליאה ותימהון. מספר המדוזות סביבו הלך וגדל, והוא החל לתפוס אותן ולהשליכן הרחק. בהנאה שחה, ללא פחד, עד שהיה מוקף בצבע לבן כצבען של המדוזות… ושמע קולות סביבו, רגועים הפעם: "יברכך אללה לשלום."
"היכן אני?" שאל. "אתה בבית חולים… מדוע לא הקשבת לאזהרותינו? המדוזות צרבו אותך קשות…"
אליאס החל לצרוח מכאב ולא היה יכול לדבר. אחות באה והזריקה לו חומר הרדמה. הוא שב ואיבד את הכרתו.
*הסיפור תורגם לפי מודל התרגום הדו לשוני והדו לאומי של מכתוב. על כל תרגום עובדים בנוסף למתרגם גם עורך תרגום בערבית ועורך תרגום בעברית; לבד מהשבחת איכות התרגום, תהליך זה מאפשר תנועה בין הערבית והעברית ומונע יצירת חיץ בין שתי השפות.
אהבתי. ברכותיי יהודית וצאלח.
תודה רבה איציק. רק עכשיו ראיתי.