"אני משדכת את האיש למשאית שמתאימה לו, כלומר בוחרת לו משאית שתספק את צרכיו. אתם לא משווים את המכונית לאישה? אז כמוה גם המשאית. בקיצור, זאת העבודה שלי".
היכרות ראשונית זו פוסלת כל אפשרות לקשר בין השניים. לאחר שעברה את מחסום היופי, ויופייה שובה לב על פי עדותם של הראשים הנפנים לעברה, העיניים הנפקחות לרווחה, השפתיים, כן, השפתיים הרפות הנפשֹקות, ולאחר שעברה גם את מבוכי הדת, השחרור והגירושים, היא היתה אישה גרושה ואם לילד בן שש. לאחר שעברה את כל אלה היא סוטרת להם ללא בושה ורחמים ומותירה לדמיונם את החופש להתאכזב.
אישה מעכסת על עקבים גבוהים ולבושה בשמלה קצרה בוחרת משאית לכל ראש, משמע היא מבינה במשאיות ובראשים, ראשי הגברים המחפשים שלדות ברזל מסיביות. זאת, כמובן, אם יש לך די אומץ לסמוך על בחורה יפה בבחירת משאיתך לראשך ולעבודתך, ולא רק למיטתך. לאחר מכן אתה נוהג בביטחון עיוור פחות או יותר, שכן מוטלת עליך חובת הזהירות בכבישים המהירים. כמו כן אין ביכולתך לסרב כל עוד אתה נעזר בחברה המתמחה בייבוא משאיות או שאתה נכנס במקרה לחפש משאית שיש ביכולתה לשאת את הכבישים המשובשים ולהעביר לך נפט, חומרי בנייה ומכוניות קטנות פגומות. אם זה קורה, כי אז מנהל החברה קורא לאישה שחצתה את גיל שלושים בחמש שנים ואומר לה בנימוס רב: "יקירתי היפה, תטפלי בלקוח ותפנקי אותו בבקשה".
הוא אמנם מפתיע אותך, והמחשבה שלך נודדת תחילה לפרוסת עוגה משובחת ולספל קפה איטלקי, ואולי זורמת עם צחוקה המפתה והמבלבל, ולאחר מכן מגיעים יחד (הכוונה למחשבה ולדמיון) לשירות נוסף ויצירתי מידי מנהל החברה, שהופך את קניית המשאית לאירוע מענג ומיוחד במינו.
היא עובדת בחברה זו כבר שנתיים, שבמהלכן למד הבוס שלה להעריך את היכולות הגלומות בה, יכולות שמרבית לקוחותיו אינם מבינים, ושאיש מאלה המתעניינים במשאיות אינו מתאמץ לעשות בהן שימוש בטרם הפעיל את דמיונו הקודח והחרמן. ואפשר שבעצם אילו הקשיב לתיאור המִפְרט של המשאיות האמריקאיות, היפניות והגרמניות, כי אז היה יוצא מהדלת בידיעה ברורה מה תהיה משאיתו העתידית.
למען האמת, הדבר קרה פעמים רבות. הלקוח היה יוצא לאחר שגמר אומר לקנות משאית המתאימה לו, אבל, למרבה הצער, לא היתה זו תוצאה ישירה של מידע בעל ערך שקיבל מהסוכנת היפהפייה, כי אם תוצאה של הקסם שנשפך מקולה והגיע לכל הפחות לבלוטה האנדוקרינית הגברית שלו. אך אין זה חשוב כל עוד כולם יצאו נשכרים.
דבר זה הביא תועלת בעסקות מכירה וקנייה, וככל שהמכירות רבו, כן גדלה משכורתה וקטנו סיכוייה לקשר של אהבה בריאה שעשוי להביא ביום מן הימים לנישואים. ומכיוון שהחיים לימדו אותה רבות, היא לא דאגה להסתיר את אופי עבודתה מאף גבר שפגשה לראשונה. אין לה זמן ללכת סחור־סחור ולמתוח את החבל בשביל סיכויים לא מציאותיים. אם הוא נשאר, הרי הוא ראוי שתכבד אותו ותיתן לו צ'אנס, ואם הוא חומק בוש ונכלם, היא לא מצטערת עליו.
ברשימת הנכלמים היו גברים רבים, שכעבור רגעים ספורים שכחה מקיומם.
פעמים רבות ניסתה אחותה לשכנע אותה להסתיר מידע זה או לדחותו עד שהגבר ייפול ברשת אהבתה ולא ישלוט עוד בעצמו. לאחר מכן אין זה משנה מה תאמר לו, הוא יאבד את דרכו בהמולת אהבתו לה. אבל היא היתה אישה מציאותית, אמנם מצודדת מאוד, אבל מציאותית, אוהבת כנות וישירוּת, ולא מבזבזת את זמנה בפרישֹת רשת לרגלי הגברים.
נשאר רק מי שראוי להישאר. זאת למדה מניסיונה עם המשאיות. מהלחיצה הראשונה על דוושת הגז הכירה אותה לפני ולפנים. עוד בטרם השלימה את התנסותה בנהיגה למרחק מהסככה שבה חונות המשאיות מסודרות בשורות, היא זכרה בעל פה את מפרטה של המשאית הדוממת, חסרונותיה ומעלותיה.
במעמקי לבה הכירה בתענוג מזוכיסטי זה ועקבה אחר השפלת הפנים בעומדו מולה, בליעת הרוק, הגמגום והקול הרועד.
"אני משדכת את האיש למשאית שמתאימה לו, כלומר בוחרת לו משאית שתספק את צרכיו. אתם לא משווים את המכונית לאישה? אז כמוה גם המשאית. בקיצור, זאת העבודה שלי."
פניהם נופלות, ואחר כך הם נעלמים. היא לא הקדישה מחשבה רבה לשאלה מה גורם לגבר לברוח מאישה המבינה במשאיות, כלומר לא השקיעה מאמצים במציאת צידוקים לטובתם ולא בנטירת טינה כלפיהם. זאת היא, ואלה הם.
והנה קרה שפנים של גבר אחד מני רבים לא נפלו.
שלא כהרגלה, מצאה את עצמה נותנת אמון בקשר ביניהם (בינה לאיש בעל הפנים), ושלא כהרגלה במשך שנים מאז גירושיה, החלה לפנות זמן מסדר יומה לגבר זה. היא חשבה עליו, התגעגעה אליו, ולעתים דימתה לעצמה את חייה בעתיד איתו. למה היא לא יכולה להיות שוב אשת איש בלי תסבוכות של מסגרת גברית ומסגרת נשית ובלי חלוקת תפקידים ומשימות ביניהן? מה מונע ממנה להיות סוכנת מומחית בשיווק משאיות ואשת איש, ואולי להיערך מחדש ולהיות אשת איש וסוכנת מומחית בשיווק משאיות?
"אם זה מרגיע את הצד השני, הרי זהו הוויתור המרבי שאני עשויה לעשות. כן, אהיה נדיבה מאוד אם אעשה זאת איתך," היא אומרת לפנים שלו, שאת דמותן נצרה במוחה כאשר נותרו יציבות ולא נפלו בעומדו מולה.
בחור בגילה, רווק ששהה שנים ארוכות מחייו באירופה, אדריכל, אלגנטי ויפה תואר ובעל טעם מעודן במוזיקה, בסרטים ובבגדי נשים.
"אני לא מבין במשאיות, ואשמח ללמוד ממך קצת. כמה נפלא לראות אישה יפה כמוך נוהגת במשאית ובוחנת את תכונותיה. זה מראה שאת בחורה חכמה, ואני אוהב נשים חכמות. לפעמים אני מפחד מהן, אבל נשים טיפשות מחסלות את הגבריות שלי."
שוב לא חזר לדבר על הנושא. המילה ה"עבודה" היתה לשם נרדף לחייה בחברת המשאיות וגם בחייו.
"מתי את חוזרת היום מהעבודה?"
"העבודה שלך היום היתה מתישה?"
"אני יודע שהעבודה בימים האלה מתישה, כי זה סוף השנה והתחלת שנה חדשה."
"אני אוהב להפתיע אותך בעבודה שלך ולעשות איתך שם אהבה."
"לא הלכת לעבודה היום? יופי, זאת הזדמנות לבלות יחד את הלילה."
לא היה עוד דבר שיזכיר לה כי היא עוף מוזר במרחב נורמלי. היה ביניהם קשר רגיל כזה שצריך להיות בין שניים שלא מעסיקות אותם סוגיות שמהן ניזונות עמותות פמיניסטיות מהפכניות. שלושת החודשים הספיקו לשניהם כדי להבין שהנישואים הם אופציה אפשרית ביותר, אם כי לא הכרחית.
כשהביא לה טבעת בקופסה מפוארת, ובעודו מחפש אצבע מתאימה, נפלו לפתע פניו.
"למה התגרשת מבעלך הקודם? האמת היא שזה לא מעניין אותי, ואני לא מחכה לתשובה, אבל אנחנו צריכים לנסח אותה יחד, אני מתכוון לתשובה. נגיד, למשל, שהוא היה מכה אותך או שהיה שיכור וקמצן או הומו ששוכב עם גברים. מה דעתך?"
"אבל הוא לא היה כזה. הוא היה איש טוב מאוד ושקט, והוא עדיין כזה. אני הייתי אישה שאוהבת לחיות חיים פרועים ושונאת את הכבלים הארורים, ואני עדיין כזאת."
"לא, לא, הסיבות האלה לא מספיקות כדי לשכנע את אימא שלי. כמו שסיפרתי לך, היא היתה מוקסמת מהאישיות שלך ומהעבודה שלך."
פניו נפלו עוד יותר וכמעט נזלו על חולצתו הלבנה.
"בשום פנים ואופן לא אשקר ואמציא סיבות כדי לשכנע את אימא שלך שאני אישה מגורשת על רקע גבריות מתועבת, הבנת?"
"אל תדאגי, זה בסך הכול שקר שלא נדון בו עוד אחרי כן. נגיד לה את זה וזהו, רק שתסכים לנישואים שלנו."
היא החזיקה את פניו בידיה וניסתה לקבע אותן בראשו בעודן נוזלות מקצות אצבעותיה. אחר כך הניחה להן לנזול.
"נגיד לאימא שלך את האמת ורק את האמת: בעלי הקודם היה נהג משאית גרוע, ואני לא מוכנה להמר על נהג גרוע נוסף."
בצאתה מהמסעדה הסירה מאצבעותיה טבעת ושאריות של חומר משתנה.