הוֹ גּוּף, נַפְשְׁךָ רְחוֹקָה מֵאֲחִיזָה

הוֹ נֶפֶשׁ, לַגּוּף הַזֶּה אֵין סוֹף לְהַשִּׂיגוֹ,   

הוֹ גּוּף, נַפְשְׁךָ רְחוֹקָה מֵאֲחִיזָה,

נִשֵּׂאתֶם וַהֲפַכְתֶּם לְאֶחָד     

וְהַזִּוּוּג חוֹלֵל נִסִּים וְנִפְלָאוֹת,

אֲשֶׁר לִבְנֵי אָדָם בִּשְּׂרוּ אַךְ הֶרֶס וּתְלָאוֹת.

 

فبُعدًا لهذا الجسم يا روحُ مَسْلَكا

وبعدًا لهذي الروح يا جسمُ سالِكا

تواصلتُما فاستحدث الوصل منكما

عجائبَ كانت للرجال مَهالِكا

 

לְוַאי שֶׁהַיִּלּוֹד הָיָה עִם לֵדָתוֹ אֶת נִשְׁמָתוֹ נוֹפֵחַ 

וְלֹא הָיָה יוֹנֵק מֵאִמּוֹ שֶׁבְּצִירֶיהָ אֲחוּזָה

וְיֹאמַר לָהּ, בְּטֶרֶם לְשׁוֹנוֹ דַּבֵּר יָדְעָה:

מִמֶּנִּי לֹא תִּרְאִי אֶלָּא כְּאֵב וּדְאָבָה.

 

وليت وليدًا مات ساعةَ وَضْعهِ

ولم يَرتضعْ من أُمِّهِ النُّفَساءِ

يقول لها من قَبْل نُطْق لسانهِ

تُفيدينَ بي أَن تُنْكَبي وتُسائي

 

דִּבְרֵי הַנָּבִיא מִן הֶעָבָר הִגִּיעוּ עָדֵינוּ:

מָה רַבָּה חֲשִׁיבוּתָם 

אִם יֵשׁ בָּהֶם אֱמֶת, אוּלָם בְּשַׁלְשְׁלוֹת מְסִירָתָם

נָפְלוּ פְּגָמִים וְעֻקְצָם אָבַד.

הִוָּעֵץ אֵפוֹא בִּתְבוּנָתְךָ בִּלְבַד 

וְאֶת הַשְּׁאָר נְטֹשׁ! הַטּוֹב בַּיּוֹעֲצִים הוּא שִׂכְלְךָ.

 

جاءَت أحاديثُ إن صحَّت فإنَّ لها

شأنًا ولكنَّ فيها ضَعْفَ إِسْنادِ

فشاوِرِ العقلَ واتركْ غيرَهُ هَدَرًا

فالعقلُ خيرُ مُشيرٍ ضمَّهُ النادي

 

בַּמִּדְבָּר עַל גַּבֵּי גְּמַלִּים שׁוֹרְצִים שׁוֹדְדִים.

מִסּוּגָם נִתָּן לִמְצֹא גַּם בַּשְּׁוָקִים וּבַמִּסְגָּדִים.

אַךְ הָאַחֲרוֹנִים מִתְקָרְאִים דּוֹבְרֵי הָאֱמֶת,

וְהָרִאשׁוֹנִים מְכֻנִּים בֶּדוּאִים וְנוֹדְדִים.

 

في البَدْو خُرّابُ أَذوادٍ مسوَّمةٍ

وفي الجوامع والأَسواق خُرّابُ

فهؤلاءِ تسمَّوْا بالعُدول أوِ

التُّجّارِ واسمُ أُولاك القوم أَعْرابُ

 

כְּשֶׁעִוֵּר חוֹלֵף עַל פְּנֵיכֶם, גַּלּוּ כְּלַפָּיו חֶמְלָה!

וּדְעוּ בְּוַדָּאוּת שֶׁכֻּלְּכֶם סוּמִים,

גַּם אִם עֵינֵיכֶם פְּקוּחוֹת.

אֲנִי חַי בְּרֶגַע הַהוֹוֶה: אֶת הֶעָבָר מִכְּבָר שָׁכַחְתִּי;

אֲשֶׁר לַעֲתִידִי, אֵינִי מוֹצֵא בּוֹ טַעַם וְתִכְלָה.

יֵשׁ הַטּוֹעֲנִים כִּי אֵין אֱמֶת בִּמְאוּמָה:

כְּלוּם בְּוַדָּאוּת הוֹכִיחוּ כִּי  

אֻמְלָלוּת אוֹ אֹשֶׁר אֵינָם כְּלָל בַּנִּמְצָא?   

שְׁרוּיִים הִנְנוּ בְּמַחֲלֹקֶת וּמְרִיבָה;

רַק רִבּוֹן הָעוֹלָמִים לְבַדּוֹ יוֹדֵעַ 

טִעוּנֵיהֶם שֶׁל מִי מֵאִתָּנוּ כּוֹזְבִים יוֹתֵר. 

 

إذا مرَّ أعْمَى فارحموه وأَيْقِنوا

وإن لم تُكَفُّوا أنّ كُلَّكُمُ أَعْمَى

غدوتُ ابنَ وقتي ما تقضَّى نسيتُهُ

وما هو آتٍ لا أُحِسُّ له طَعْما

وقال أُناسٌ ما لأَمْرٍ حقيقةٌ

فها أَثبتوا أن لا شقاء ولا نُعْمَى

فنحن وهمْ في مَزْعَم وتشاجر

ويعلمُ ربُّ الناس أَكْذَبَنا زَعْما

 

אֵין כָּל הֶבְדֵּל בֵּין אֵם הַמֵּינִיקָה אֶת תִּינוֹקָהּ בָּעֲרִיסָה      

לְבֵין יוֹנָה הַמַּאֲכִילָה בַּקֵּן אֶת גּוֹזָלָהּ.      

עַל כֵּן, אַל תֵּחָפֵז לִשְׁלֹף סַכִּין       

כְּדֵי לְהָמִית אֶפְרוֹחַ הַמְּנַתֵּר לְיַד אִמּוֹ בִּמְעוֹנָהּ.     

 

وسِيّانِ أًمٌّ بَرَّةٌ وحَمامةٌ

غَذَتْ وَلَدًا في مَهْدِهِ وغَذَت بُجّا

فلا تَبْكُرَنْ يومًا بكَفّك مُديةٌ

لتُهلِك فَرْخًا في مَواطنه دَجّل

 

מערבית: לאה גלזמן | צוות תרגום ועריכה: מוּנא אבּו בכּר, צאלח עלי סואעד, איאד ברגותי, מועתז אבו סאלח, יונתן מנדל, יונית נעמן. 

השירים פורסמו לראשונה בקובץ השירה לֻזוּמִיַּאת: התחייבויות וחובות מופרים של אבּוּ אלעלאא' אלמערי שראה אור בסדרת מכתוב.