השנה 1948, 15 ביולי, יום חמישי. זה התחיל כמו עוד יום רגיל במשפחת עלי בכפר הפלסטיני ספוריה שבגליל התחתון. באחד מימי חודש הרמדאן אום טאהא היתה שקועה בהכנת מלוחייה לארוחת האיפטאר. טאהא, הבן הבכור שאחראי גם לפרנסת המשפחה, שב אחרי יום עמוס בחנותו. כשסיים לאכול שטף את ידיו ויצא לשדה, לרעות את שני הגדיים החדשים שקנה. הוא מצא אותם חסרי שקט, וטאהא לא הבין את פשר התנהגותם. לפתע שמע קול זמזום מוזר. הקול התחדד כשראה שני מטוסים מתקרבים לאזור ספוריה. "שמעתי בום מחריד. נפלתי על האדמה כשברכיי רועדות, ואז עוד בום, ועוד בום", הוא נזכר. לפתע שמע יללות וראה מרחוק עשן והורים וילדים רצים מפוחדים לכל עבר. הוא עזב את שני הגדיים ורץ לכיוון הבית לחפש את משפחתו, אך לא מצא אף אחד.
סיפורו של טאהא מוחמד עלי, מתוך המחזה "טאהא" הנושא את שמו ויצא לאור בתרגום לעברית במסגרת פרויקט סדרת "מכתוב", מבוסס על סיפורו של המשורר הפלסטיני שמת בשנת 2011. עאמר חליחל, שחקן ומחזאי שכתב את המחזה, לוקח את הקורא למסע התבוננות בתמונות מחייו האישיים של המשורר — מבריחתו מספוריה ללבנון כנער מתבגר ב–1948 בעקבות כיבוש הכפר, דרך ההסתגלות לחיים החדשים במחנה פליטים, ועד החזרה לארץ שהיתה כרוכה בסיכונים רבים.
המחזה הופק לראשונה ב–2014 והועלה כהצגה בערבית בתיאטרון "אל־מידאן" בחיפה. בהמשך הועלתה ההצגה בנצרת, ירושלים ורמאללה וזכתה להדים בחברה הפלסטינית משני צדי הקו הירוק. במחזה משלב חליחל ציטוטים מתוך דברים שאמר עלי בראיונות עבר ובמפגשים עמו, ומעשיר את הטקסט בשיריו: "לא בכינו בשעה הפרידה\ לא היו לנו זמן ולא דמעות\ ולא היתה זו פרידה\ לא הבנו ברגע הפרידה שזו פרידה\ אז למה לנו לבכות", כתב עלי על רגע עזיבת הכפר.
להמשך קריאה יש לעבור לאתר 'הארץ' כאן.
*המחזה יצא לאור במסגרת סדרת מכתוב בגרסה דו-לשונית בתרגום גיא אלחנן ועריכת תרגום של עאמר חליחל. לפרטים נוספים ולהזמנת הקונטרס לחצו כאן.