חברי מכתוב ברזידנסי תרגום במרכז משכנות שאננים בירושלים

_{בתאריכים 5-3 באוקטובר 2021 התקיימה במרכז משכנות שאננים, בירושלים, סדנת תרגום בדיאלוג במסגרת תוכנית רזידנסי, בהשתתפותם של חברות וחברים מסדרת מכתוב. התוכן שעמד בבסיס הסדנה היה החזרת הדיאלוג לפונקציית התרגום, מתוך התמקדות בספרות פלסטינית. לצורך הסדנה נאספו סיפורים פלסטיניים קצרים, שעתידים להוות חלק מקובץ המשך ל"בלשון כרותה: פרוזה פלסטינית בעברית" (מכתוב, 2019). בסדנה השתתפו סופרים וחוקרי ספרות, מתרגמים ומתרגמות, עורכי ועורכות תרגום ועורכות ספרותיות. במהלך הסדנה התקיים גם אירוע פתוח לקהל בהשתתפות המשוררת רג'אא ע'אנם דנף, הזמרת אמל מורקוס והשחקנים השאם סלימאן וג'ורג' אסכנדר.}

_{במוקד הסדנה עמדה העבודה המשותפת בקבוצות תרגום, כשבכל קבוצה התקיים מודל תרגום ודיאלוג מסוג אחר. הדיאלוגים נערכו סביב אפשרויות כתיבתה של ספרות פלסטינית מגוונת בעברית, כאשר המונח "דיאלוג" אינו משקף בהכרח שיחה בין שני אנשים או יותר, אלא תשתית עומק רעיונית אפיסטמולוגית שבבסיסה תנועה מעגלית בין קטגוריות, ולא תנועה חד‏־סטרית. התנועה המעגלית בהקשר הזה מחייבת חזרה אל המחבר, או אל המקור בהיעדר מחבר זמין, תוך דיאלוג בין חברי צוות התרגום. לפיכך תרגום דיאלוגי במהותו אינו מאשר את המקור כמו תרגום נוטריוני וגם אינו מבקש להחליף אותו, אלא ניצב לצדו כדי להחזיר אליו את המבט. הניסוחים הללו מבטאים את השקפתו של בכטין, שראה בדיאלוגיזם את המאפיין העיקרי של הרומן, וסבר כי החיים הם דיאלוגיים במהותם, ומטרת הדיאלוג אינה בהכרח להסכים על עמדה משותפת, אלא על הבנה הדדית. קרי, זו תנועה המכוונת אל ה"אחר", והיא בהכרח אינה מסתיימת בסיבוב אחד שכן מבע, היענות או תגובה מוכפלים בה פעם אחר פעם. הדיאלוג אפוא אינו בליעה של ה"אחר" בתוך ה"אני" או של החלש בתוך החזק, אלא הגמשת הגבולות הקשיחים ביניהם; זהו אחד העקרונות המקנים לדיאלוג את משמעותו הפוליטית. ברוח זו נקבעו ארבעה מאפיינים לדיאלוג, שהודגשו בסדנת מכתוב: (1) מעגליות; (2) פוליפוניות; (3) רב־כיווניות; (4) והצלבה של שפות ללא בעלות קבועה עליה. כל הדיאלוגים בסדנה התקיימו לאור ההנחה שהם משוקעים בהקשר של יחסי כוח ובהקשר פוליטי וקולוניאלי, וכי אין להתעלם מהקשרים אלה.}

_{לאור עקרונות אלו נבחן התרגום בדיאלוג במהלך שלושת ימי הסדנה בהרכבים קבוצתיים שונים: דיאדות, טריאדות, ואפילו צוותים של ארבעה אנשים, וביניהם גם סופרים שנכחו בתהליך התרגום של סיפוריהם. הדיאלוגים התנהלו בערבית ובעברית לסירוגין במרחבים מקבילים. כמה מן הדיאלוגים התנהלו בתרגום עוקב, כלומר על בסיס טיוטה מוכנה מראש של הטקסט המתורגם. התרגום העוקב מעדיף את הטקסט על הדיבור, וחלוקת העבודה בו יותר ברורה. דיאלוגים אחרים התנהלו באופן סינכרוני, כלומר במפגשים שבהם לא היה תרגום מן המוכן, חלוקת העבודה הייתה מטושטשת וספונטנית יותר, והדיבור על התרגום קדם לטקסט המתורגם. במקום ״לגהץ״ את התרגום, חיפשו הצוותים אזורים מובהקים של אַפּורִיָה: כלומר מבוכה, אין מוצא, בלבול; אזורים שבהם מתרחשות הדרמות הגדולות של התרגום. שבנו ונוכחנו כיצד מודל התרגום הדו־לשוני, הדו־לאומי והדיאלוגי הוא בעל משמעות גם כמודל פוליטי המתאים לארץ הזאת.} 

_{כל משתתף בסדנה עבד על שני סיפורים, ויש כאלה שהחליפו תפקידים: היו מתרגמים בסיפור אחד ועורכי תרגום בסיפור אחר. בכמה מהצוותים המתרגמים היו ערבים ועורכי התרגום יהודים, ובאחרים ההפך, זאת מתוך הנחה שאין בלעדיות לדוברי עברית על העברית, וכך גם לגבי הערבית. המטרה הייתה שהמשתתפים יתנסו במודל התרגום של מכתוב במתכונת דיאלוגית כפי שהוסבר לעיל.}

_{במהלך הסדנה זכו המשתתפים לשמוע הרצאה מפי פרופ’ יהודה שנהב־שהרבני, העורך הראשי של מכתוב, על ההקשרים התיאורטי והפוליטי של התרגום בכלל, ותרגום בדיאלוג בפרט, והרצאה של ד"ר עאידה פחמאווי ותד על ספרות ושירה פלסטיניות עכשוויות.}

ניתן לקרוא את הדוח "אתנוגרפיה של פרויקט תרגום" שכתבה החוקרת לימור מרגולין יחידי על הסדנה בלחיצה כאן.