מיד, שטרם זכה בתואר שנודע בו עד סוף חייו, נכנס לביתו שהדיף ריח מדבריות. כמנהגו תמיד, בעטה רגלו בדלת הכבדה העשויה עץ אגוז המקושטת במסמרים רחבי־ראש. הוא נהג לנעול את מנעול הדלת, בעל הזיזים הבולטים, רק בשעות הלילה, ולכן הופיע עליו טחב, ששיווה לשוליו גוון ירוק זרחני. הוא טיפס בכמה מדרגות אל שני החדרים הקטנים שהיו ממוקמים מעל הכניסה המובילה אל החצר.
הייתה זו הפעם הראשונה שחמיד שב מעבודתו בחברת הנפט בשעה מוקדמת שכזו. השעה עדיין לא הייתה אחת־עשרה, מה שהפתיע את פאטמה, אשתו, שלא ציפתה לשובו לפני שעות אחר הצהריים. כניסתו הביתה קטעה את צחקוקיה התמימים, כשהיא עומדת על המדרגות ומדברת מבעד לגדר גבס נמוכה עם שכנתה בבית הצמוד על אודות תענוגותיה הליליים. אלא שלמען האמת, האושר הזה היה מהול במרירות ובדאגה. חלפה יותר משנה מאז נישואיה, והיא טרם נכנסה להיריון. היא כבר הלכה לרוב האימאמים הידועים והידועים פחות בעיר כדי שיכתבו לה קמע נגד עקרוּת, שיבטל את הכישוף שהיה ברור שהטילו עליה הנשים הרבות שקינאו בה. אף שלא הצהירה על כך מעולם, למן ההתחלה התעוררו אצלה חשדות כלפי נַזירה, אחותו של בעלה, וכלפי אמהּ הידאיה, זקנה עבת־בשר שהתעסקה בגלוי בענייני שדים וכשפים. מעולם לא חסרו בביתה עשבים, פרחים יבשים, עצמות טחונות וחומרים כימיים שונים שהייתה קונה מרוקחי־הבשמים היהודים בשוק אלקייסריה, הממוקם בכניסה לשוק הישן.
בין האימאמים שפאטמה פנתה אליהם היה אימאם עיוור, שכתב לה קמע תמורת דירהם אחד ואמר לה: "הקמע הזה ישרוף כל שד שיעז להתקרב אלייך". אך ליתר ביטחון, היא פנתה לאימאם אחר, המתגורר בסמטה ללא שם היוצאת משכונת אַלצַ'אי. לאחר חודש או חודשיים, משבטנה לא תפחה, יעצה לה שכנתה לעלות לקברי האימאמים המתים, שכן אין עוד כל תועלת באימאמים החיים, הכותבים את קמעותיהם רק לאחר שהם מקבלים תשלום במזומן. כך, עטויה בעבאיה השחורה שלה, פנתה פאטמה אל האימאם אחמד, שקברו שכן בלב הרחוב הגדול שחיבר את שכונת אלמוסלא לשוק הישן. אצלו היא בכתה והתחננה, כשכוונתה הייתה להמשיך ולשבת ארוכות, כדי שהאימאם לא יתעלם מבקשתה.מכונית חולפת כמעט פגעה בה, משום שבשיא האקסטזה שחוותה, כשדמעות ניגרות מעיניה, היא שכחה שהיא יושבת באמצע הכביש. לאחר מכן היא פקדה את קברו של אימאם כורדי בבית הקברות של אלמוסלא. על האימאם הזה סוּפַּר שידע איך לדבר עם ציפורים, והן היו מבינות אותו ומצייתות לו. חודש לאחר מכן, משעדיין לא ניכר בה כל שינוי למרות שהכריחה את בעלה לשכב איתה יותר מפעם אחת בכל לילה, באה אליה אמהּ ואמרה לה: "הפעם נפנה לקברו של צדיק יהודי. היהודים הם הנאמנים ביותר לשטן, ורק רוע יוכל לבטל את הרוע". אבל כשהיא סיפרה זאת לשכנתה בבוקר למחרת, יעצה לה האחרונה ללכת למצודה ולבקש מאחד מהנוצרים החיים בה שן של חזיר. היא סיפרה שהנוצרים בדרך כלל מאחסנים את שיני החזירים בחביות מים, ואמרה לפאטמה שאם תשיג לעצמה שן כזאת, עליה להגניבה אל מתחת לכריתו של בעלה, שכן אין דבר שאיבּליס, השטן, מפחד ממנו יותר משן החזיר. אך היא, אולי בשל הייאוש מן הקדושים שאיבדו את יכולותיהם לחולל נסים, החליטה להפסיק, גם אם באופן זמני, את הניסיונות הכושלים הללו ולהגדיל את מספר הפעמים שתשכב עם בעלה. היא ידעה היטב, ככל הנראה בצדק, שהעניין כולו יוכרע בחדר המיטות יותר מבכל מקום אחר, גם אם המקום הזה הוא קברו של הקדוש שהיה הקרוב מכולם לאללה.
להמשך קריאה יש לעבור לאתר כתב העת "אלכסון" כאן .
פרטים נוספים על הרומן כאן.