יומיים לפני החג כבר היו התעודות מוכנות וחיכו לחתימתו של המנהל. מאתיים שלושים ושש חתימות יכלו להימשך עד שעות הצהריים, מה גם שחתימתי לא היתה אלגנטית וארוכה בסגנון מיניסטריאלי, וידי לא היתה מיומנת בפעולה הזאת. הרי בכל תקופת כהונתי כמנהל לא חתמתי אפילו על ספר חשבונות אחד, ועוד לפני כן נמנעתי ככל יכולתי מלחתום על גיליונות הנוכחות של בתי הספר. ראיתי הרבה אוכלי חינם במשרדים הממשלתיים, כמו גם עמיתים שלי למקצוע, שבשעות הבטלה היו מתאמנים על חתימתם, משרבטים אותה על ימין ועל שמאל על כל דבר שהזדמן לידם. הפוך כל כסת על שולחן של כל פקיד ותראה תצוגת ראווה של חתימותיו, שכן אפילו הפקיד הזוטר ביותר יודע שחתימתו של אדם מעידה על אישיותו. שניים־שלושה שברי אותיות קטנים וזריזים ואחר כך קו עבה מתחתם, משמאל לימין, ומתחת לקו העבה התאריך, קטן אף יותר מהאותיות, חתום בעיגול גדול שנחצה על ידי קו מרושל, על פי כל כללי הטקס. היה בכל זה, כמובן, גם משום אימון לקראת משרה של שר. רק עכשיו, כשנעשיתי מנהל, יכולתי להבין את העניין בפשטותו.
להמשך קיראה יש לעבור לאתר גרנטה כאן.