בכתיבה קולחת ויציבה מושכת פדא ג'רייס את מכחולה ומציירת תריסר תמונות שכל אחת מהן נראית כתמונת ילדות מחייה של הסופרת עצמה. שנים עשר הסיפורים הקצרים הללו, המרכיבים את האסופה "הכלוב", מצליחים לתאר נאמנה קטעי מציאות אפרוריים ורבי משמעות: מצד אחד רגעים פשוטים להפליא ומצד שני נושאים בתוכם את מורכבות החיים היומיומיים בפלסטין. דרך תיאורי קוטביות, מצליחה ג'רייס להציע לקוראים מנעד צבעים עשיר של חברה רבגונית המתמודדת עם משבר כלכלי מתמשך.
אחת השאלות המורכבות ביותר העולות מדפי הספר, בעיקר בסיפורים שבהם נפגשים מזרח ומערב, היא בדבר היחס שבין ערכי הקהילה המסורתיים אל מול האינדיבידואליזם הליברלי. גם בסיפור "הח'וואג'ה" וגם בסיפור "חסומות" מתארת ג'רייס את פגישתו של האינדיבידואל המערבי – סמית האנגלי וג'ניפר האמריקאית – עם החברה הפלסטינית. סמית מגיע כסופר־אנתרופולוג הישר מלונדון במטרה "לכתוב ספר על האזור שלנו" (עמ' 7), ומתארח בביתו של מח'תאר הכפר. הוא חווה חווית זרות עמוקה בכפר ולא מצליח להסתדר עם חיי היומיום העמוסים בהתארחויות, מאכלים ומסיק זיתים. ג'ניפר לעומתו אינה מנסה ללמוד או לחוות את חיי הכפר כי אם להביא את ערכי האינדיבידואליזם המערבי אל נשותיו. היא מתארחת כמרצה מטעם "הסוכנות האמריקאית לפיתוח בין־לאומי", ומגיעה ללמד את הנשים הפלסטיניות על "בגרות נפשית ופתרון סכסוכים בדרכי שלום" (עמ' 52). ג'ניפר מדברת על זה שנשים "חייבות חדר משלה" כדי שירגישו בטוחות בזמן שנשות הכפר עסוקות בתחבולות של בישול חסכני בניסיון להסתיר את המחסור, בדאגה לילדיהן הקטינים בבתי הסוהר או באבל על הבנים שהמוות חטף בכדור של חייל ישראלי.
הפער בין סמית שבא כדי ללמוד ובין ג'ניפר שבאה כדי ללמד מתגמד לעומת הפער שבין שניהם ובין אנשי הכפר. הקולוניאליזם, האוריינטליזם והבורות הלבנה אינם מוזכרים במפורש בספר אך מרחפים מעליו כעננה שחורה. כך גם הכיבוש, המתבטא בדמותו של החייל, מרחף מעל כלל הסיפורים ומדי פעם מגיח פנימה כדי להזכיר את נוכחותו. "החוואג'ה" ו"חסומות", למרות גיבוריהם, סמית וג'ניפר, מוצגים מנקודת מבטם של המקומיים, אנשי הכפר – אבו עאדל המח'תאר ואשתו אם עאדל המארחים את אדון סמית ומנאל ואמימה שיושבות בהרצאתה של ג'ניפר. שני הסיפורים האלה הם רק טעימה קטנה מתריסר הסיפורים שבאסופה "הכלוב" ומדגימים היטב את ההתנגשות הערכית השזורה כחוט השני לאורך הסיפורים.
תמה נוספת בולטת היא התמה הכלכלית. ג'ריס אמנם לא מדברת על הון, קניין או כסף במפורש אך בכל זאת חושפת כיצד היעדרם הצורם פולש אל חיי היומיום של הפלסטיני, כיצד העוני הופך בעצמו לכלוב מפורש של הגוף, השכל והנפש. המשבר הכלכלי נחשף במערומיו ב"כשהרעב מכה" וב"כמה אפשר לסבול?" ולא משאיר שום מקום לדמיון – המחסור והרעב הופכים למלתעות ולניבים שננעצים בגוף. הסיפורים השונים חוצים את גבולות הזמן והמרחב, ומתארים מציאויות שונות לפני הנכבה ואחריה, בגדה המערבית ובאדמות '48, ובכל הסיפורים נשזרות דמויות הנאבקות בעננת העוני ובסורגי "הכלוב".