ביום שישי 18.12.19 התפרסמה כתבה של אינס אליאס בעיתון "הארץ" אודות קובץ הפרוזה הפלסטינית "בלשון כרותה" שראה אור לאחרונה במסגרת סדרת מכתוב. אליאס ראיינה את ד"ר ראויה בורבארה עורכת הקובץ וחברת חוג המתרגמים של מכתוב שדיברה על תהליך העבודה על הקובץ ומה מייחד אותו.
"זה הקובץ הכי גדול שהתפרסם בישראל לסיפורים פלסטיניים שמתורגמים לעברית", אומרת בורבארה, עורכת הקובץ. "73 סיפורים, 56 סופרים וסופרות ו-42 מתרגמים". ואכן, הסופרות והסופרים בקובץ מגוונים להפליא: הם באים ממקומות שונים בשטחי 48', מהקהילה הבדואית, מעזה, מחברון, מרמאללה, מירדן, מתוניסיה וגם מפריז. "יש לנו סופרים כמו חנא אבו חנא, בן 91, וחנא איברהים, בן 92", היא מספרת. "שניהם חוו את מלחמות העולם, חיו את האימפריה העותמנית. יש סופרים כמו אליאס חורי, עודה בשאראת, פידא ג'ריס ושייח'ה חליוה. ומנגד יש לנו סופרים בני 28, שנולדו למציאות אחרת לחלוטין".
למגדר גם כן תפקיד מרכזי בקובץ, וסיפוריהן של הסופרות הרבות מגלים פיסה מעולמן. הסיפור שפותח את הקובץ הוא "לא" של סמא חסן (שם בדוי) מעזה. סיפור קשה ומטריד על הקושי של נשים בכלל ונשים פלסטיניות בפרט להגיד את המלה לא. "לא סתם החלטנו שזה הסיפור שיפתח את הקובץ", אומרת בורבארה. "אנחנו רוצות להגיד לא, להפסיק את הכיבוש הגברי הפטריארכלי". סיפורה של ענאק מואסי מבאקה אל גרביה, "42", עוסק בקושי של הגיבורה למצוא נעליים במידה שלה. לדברי בורבארה, “הסיפור הזה הוא מטאפורה: אם אשה רוצה לנעול נעליים גדולות יותר ממידותיה של החברה הערבית, יהיה לה קשה מאוד".
להמשך קריאה עברו לאתר הארץ כאן.