העניינים התערבבו אלו באלו עד שקצה החוט אבד בתוך פקעת סבוכה. לאחר שלא הצליח לגולל את רצף האירועים, ולא נראה באופק שביב של תקווה לשחזר אותם, הוא ויתר. הוא מצא עצמו משייט בעולם זר ומופלא. האהבה היתה שאלה פתוחה, כשמאחוריה משתרך שובל אור עוצר נשימה שבעדו לא ניתן לראות דבר.
בערב כשנפגשו אמר לה בפשטות נדירה:
– אני בקושי מכיר אותך. אבל הפכת את עולמי.
על פניה התפשט חיוך מצועף והיא שאלה:
– היכן נוכל לשבת ולדבר בשלווה? אני לא מכירה את הסביבה.
– בכל מקום שתבחרי.
– אני מעדיפה שתבחר אתה.
הוא שחזר בדמיונו את המקומות שבהם נהג לפגוש את חבריו, ולא עלה על דעתו מקום אחד הראוי לפגישה איתה. על פניו ניסוכה מבוכה כשאמר:
– גם אני אינני בקיא באזור.
אולם מיד התחרט והוסיף:
– בעצם זה לא אפשרי.
– מה לא אפשרי?
הוא הבין שכבר אינו יכול לבחור לבד את מה שמתאים לבחירה בשניים.
– אני מסכימה.
להמשך קריאה, יש לעבור לאתר גרנטה- מגזין לספרות חדשה כאן, שם פורסם התרגום לראשונה.