בשירהּ "הפיגומים תומכים בית" מציגה המשוררת אמילי דיקנסון את היחס שבין ההשראה והעבודה הקשה לבין היצירה הגמורה. היא משתמשת במטאפורות של בית, והנה השיר (בתרגומו המצוין של שמעון זנדבנק): "הפיגומים תומכים בבית/ עד שהוא בנוי/ ואז הם נסוגים אחור/ והוא ניצב ראוי,/ סומך אותו עצמו/ ושוב אינו זוכר/ את החוזה והנגר-/ מבט כזה לאחור/ יש לחיים המושלמים-/ עבר של מסמרים ומלט-/ ואז צונחים הפיגומים-/ והנפש מתגלמת-".
בדרך כלל מסירים סופרים את הפיגומים והקורא מוזמן לבית שבו גרות המילים, אשר נבחרו אחרי מסע הייסורים של הטיוטות. בספרו עיראקי בפריז בחר שמואל שמעון להקדיש 122 עמודים לפיגומים (נקרא להם ממואר) ורק 85 עמודים לסיפור "הרוכל והקולנוע". ברוק'נרול יש לא פעם מופע חימום לפני המופע המרכזי אבל תמיד זמנו יהיה קצר יותר. במקרה שלנו מופע החימום ארוך יותר.
להמשך קריאה יש לעבור לאתר פנס- מוסף לביקורת ספרות