טאהא מוחמד עלי נולד בכפר סַפוּרְיֶה בגליל בשנת 1931. ב-1948 נכבש הכפר על-ידי צה"ל, תושביו הפכו פליטים ועל חורבותיו קמה ציפורי. טאהא מוחמד עלי ומשפחתו ברחו בתחילה לדרום לבנון, עם רוב בני הכפר, ולאחר שנה שבו לגליל והתמקמו בנצרת. לימודיו הפורמאליים של טאהא מוחמד עלי הסתיימו בכיתה ד', אך הוא העמיק בלימודיו האוטודידקטיים כל חייו. בנצרת, לא הרחק מכנסית הבשורה, הקים טאהא מוחמד עלי חנות מזכרות עתיקות, הפעילה עד היום. במשך עשורים ארוכים פרסם שירים מועטים, ורק ב-1983 קיבץ את שירתו לספר ראשון, "השיר הרביעי ועוד עשרה שירים". אחר-כך פרסם עוד ספרי שירה וכן קובץ סיפורים: "לרמות את הרוצחים" (1989), "שריפה בבית-הקברות של המנזר" (1992), "אל, ח'ליף, ונער פרפרים צבעוניים" (2002), "לא יותר" (2005). הוא נפטר ב-2.10.2011.
בעברית ראה אור ב-2006 מבחר תרגומים לשירתו במהדורה דו-לשונית "שירים", הוצאת אנדלוס, מערבית: אנטון שמאס. בשנת 2000 ראה אור תרגום לאנגלית של מבחר משיריו, בהוצאת איביס הירושלמית, בתרגומם של פיטר קול, יחיא חיג'אזי וגבריאל לוין, תחת השם "Never Mind". הספר ראה אור מחדש במהדורה נרחבת ודו-לשונית (ערבית-אנגלית), בהוצאה האמריקאית Copper Canyon Press, בשנת 2006. כמו כן פורסמה באנגלית, בהוצאת אוניברסיטת ייל, ביוגרפיה של טאהא מוחמד עלי שכתבה עדינה הופמן "My Happiness Bears No Relation to Happiness: A Poet's Life in the Palestinian Century".
שירתו של טאהא מוחמד עלי התרחקה מן הצורות, המשקלים והכללים של השירה הערבית הקלאסית והניאו-קלאסית, וכן שילבה בתוכה את הערבית הפלסטינית המדוברת, בניגוד להקפדה על הערבית הספרותית הצחה לאורך מרבית ההיסטוריה של השירה הערבית. טאהא מוחמד עלי היה מן המשוררים הפלסטיניים החשובים בדורו. בשירתו תופסים זיכרון הנכבה, והניסיון להחיות את הכפר שחרב, על דמויותיו השונות, מקום מרכזי (למשל "עבד אלהאדי האהבל"), ואלו מעוצבים לא פעם עם מידה של הומור ואירוניה.
להמשך קריאה יש לעבור למגזין "מקו ועד תרבות" כאן.