שיר נזירות המזרח | قصيدة راهبات الشرق
רודיינה מוצטפא אל-פילאלי (לוב) | ردينة مصطفى الفيلالي
أحيا حياةَ الرهبانِ | אני חיה חיי נְזִירוּת,
فلا أسمعُ همسَ حبيب ٍ ولا أفتحُ أحضانِ | לא שומעת לחישת אהוב, ולא פושטת את זרועותיי (פותחת את חיקי).
حياتي حياةُ فأر ٍ دام عَيْشُهُ بين الجُدرانِ | חיי הם חיי עכבר , שחי תמיד בין הקירות,
يأكلُ الجُبن في العَتَمَةِ | אוכל את הגבינה במחשכים
ويعودُ في صمت ٍ خلفَ الحيطانِ | וחוזר בדממה ,אל מאחורי הקירות.
سُنونٌ مَضَت وأنا أنتظرُ فك قيدي | שנים חולפות ואני מצפה לשבור כבליי (אזיקים),
تحطيم َ القُضبانِ | לרסק את הסורגים,
لكني أَخشى ظِلي ,مرآتي ,عِقَابَ العِصيانِ | אך אני חוששת מהצל שלי , הראי שלי, מעונש המרי.
راهبة ٌ أنا رَغْمَ أَنى لا أعرفُ نُسْكَ الرهبانِ | אני נזירה למרות שאני לא מכירה את טקסי הנְזִירוּת,
لكن فتيات ِ الشرْق ِ راهباتٌ | אך בנות המזרח נזירות
بأمر ِ العشيرة ِ وحكم ِ الإخوانِ | בצו המשפחה ודבר האחים.
أُغلِقَتْ نوافذي خوفا ً من عيون ِ الناس ِ أنْ تراني | נסגרו חלונותי מפחד שיראו אותי עיני האנשים.
بابُ غرفتي مغلق ٌ لا يُفتحُ إلا بأمر ِ سجاني | דלת חדרי סגורה ולא תיפתח אלא ברשות סוהריי.
متهمة ٌ أنا بتهمة ِ الأنوثة ِ في قانون ِ قَحْطانِ | אני נאשמת באשמת "הנשיות " בחוק היבש
وهل خُلِقَ عُصفورٌ ليحيا خَلفَ القضبانِ | האם נבראה הציפור כדי לחיות מאחורי הסורגים?
هكذا الشرقُ لا يفرق بين الملائكة ِ والشيطانِ | כך המזרח לא מבחין בין המלאכים לשטן,
يعذبُ النسْوَةَ بالسجْن ِ وصهيل ِ الحصانِ | מייסר את הנשיות בכלא וצהלות הסוסים,
منذ ولادتي وأنا أشعر ُ بالذل ِ والهَوانِ | מאז לידתי אני חשה בבוז והשפלה.
فقد ماتت أمي عندما عَرَفَتْ أنى لست | אימי ממש "מתה" כשידעה שאני לא
من جنس ِ الصبيانِ | ממין הבנים.
في هذا الجُحْر ِ نُفِيْتُ وفيه تم نِسْيَاني | לחור הזה הוגלתי ובו שכחו אותי
الستُ بشراً أم إِن البشَر فقط من الفِتيانِ | אני לא "בן אדם" הרי "בני אדם" הם רק הבנים.
جائعة ٌ أنا إلى الحْب وللحنانِ | אני רעבה לאהבה וחמלה
فقط سئمت ُ كؤوسَ العلقم ِ والحرمانِ | קצתי ממש בכוס התרעלה המר והנידוי.
إخال ُ نفسي دوماً عروسا ً جميلةً بين الفرسانِ | אני תמיד מדמיינת את עצמי ככלה יפה בין "האלופים".
أحلُمُ بيوم ٍ أخرُج فيه من الجُحر ِ بعيداً عن الفِئرانِ | אני חולמת על היום בו אצא מהחור , רחוק מהעכברים.
بعيدة ٌ أنا بُعْدَ اللؤلؤة ِ في جوف ِ الخُلجانِ | אני רחוקה כמרחק הפנינה במעמקי המפרצים,
لا أرى أحداً ولا أحدٌ يراني | איני רואה איש , ואיש לא רואה אותי.
أتخبطُ في أحلامي كما يتخبطُ | אני מתייסרת בחלומותי כפי שמתייסר
صاحبُ الكأس ِ السكرانِ | השיכור בשיכרותו,
وفي آخر ِ الحُلْم ِ أتذكرُ أني | ובסוף החלום אני נזכרת שאני
أنغمسُ في الهذيانِ | שוקעת בהזיות.
أي حياة تلك التي أَحياها والجندُ في كل الأركانِ | איזה חיים אלה שאני חייה אותם "והשוטרים" בכול מקום,
حتى أصبحت ُ أتكلم كالبُكْمِ أُبصِرُ كالعُميان | אפילו התחלתי לדבר כאילם ורואה כעיוור.
כל הכבוד לך אחי היקר. . התרגום יפה ומרגש
כל הכבוד!יפה מאוד!!!
שיר מדהים, אבל התרגום והמתורגמן פשוט יוצאים מהכלל. ישר כוח!
שיר עצוב. מתאר בצורה חדה את עולמן של הנשים במדינות אפלות. ולחשוב על זה שעד לפני, לא הרבה, עשרות שנים כך חיו כל הנשים בעולם.
כל הכבוד שאול !! ישר כוח על התרגום …
שאול , אפשר לראות עד כמה חשוב לך לדייק בתרגום , ישר כוח !!
היי יאירה . תודה לך על העידוד , את מקסימה .
תודה לכל המגיבים ! נעמתם לי מאוד . תמשיכו לעקוב , אפרסם השבוע עוד תרגום .
שאול יקירי, שיר נפלא. והבניה החדשה שלך דרך תירגומך יצרה שיר מדהים.
אתה מתרגם בחסד ויופי.
הבנת המסר של השיר
מועברת לעברית בצורה מדהימה.
שוקראן אילאק…קטיר.
شكرًا جزيلًا لكِ أميرتي ليفي! الله يبارك فيكِ يا ما ألطفك .
כל אלאחתראמי ותקדירי לכ.
תודה על התרגום שאול היקר
שיר חשוב היודע לתאר את אפליית הנשים בתרבויות הנ״ל, נפשן הכלואה בגלל מוסכמות וחוקים אפלים. כאישה היה לי עצוב לקרוא.
ושוב תודה חבר יקר