השבוע התקיים בחנות הספרים "סיפור פשוט" שבתל אביב ערב ספר לכבוד "הולך על הרוח", הספר הראשון שיוצא לאור בסדרת מכתוב. הספר הוא טרילוגיה שפורסמה במלאות שנה למותו של סלמאן נאטור, מאנשי הרוח והסופרים הפלסטינים הבולטים שפעלו בארץ ואחד המייסדים של פרוייקט מכתוב.
להלן טקסט שכתבה והקריאה זהייה קונדוס, דוקטורנטית ללימודי תרבות באוניברסיטת תל אביב, במהלך הערב:
"הולך על הרוח" הוא לולאה של סיפורים פשוטים שמתוך הפשטות הבלתי נסבלת של הפרטים שלהם מקבלים כוח של משיכה.
"הולך על הרוח" הוא תסריט נע להגיגיו של חכואתי על מזרחיות שמתוודעת לזמנה כשהיא מביטה לעצמה במראה של מרחב רחוק ואחר ממנה.
הוא על מזרחיות שנפגשת על קו התפר עם מזרחיות שדומה לה, נמשכת אליה ונאבקת בה.
הוא על מסורות של אבות אוהבים שהגורל בחר לסכסך ביניהם.
"הולך על הרוח" הוא ניסיון אמיץ לחשוב על טרגדיה, פעולה שמתרחשת תוך כדי ריצה אין סופית בחיפוש אחר סוף כשאף אחד אינו מסוגל לסמן מתי התחילה.
אין לסיפור הזה סיפור על, ואין עלילה.
"הולך על הרוח" הוא הגיגים על היסטוריה, על זיכרון שרק המוות יכול לעצור את זרימתו האלימה והמתוקה.
זהו סיפור מוכר על התהפכות הגורל, מ"עלייה" ל"נפילה", קריעה תחת נטל של התרחשות שלא מאפשרת לא להתעלות מעליה ולא לנטוש אותה.
זהו סיפור בין חלום ליקיצה.
זו היא ספרות שמדברת מכוחו של המספר, סיפורים שלא נענים להיגיון של התכלית לשמה סופרו.
המעברים מסיפורים עם הגלות הפלסטינית ועליה, לסיפורים על ביסאן, בית שאן, למעבר לאחמד אבן ראבעה שמתמזגת דמותו עם המספר של יתר השערים, יוצרת רשת של סיפורים על אנטי גיבורים. אבן ראבעה, משהו פנסטסי בדמות הזו, שרק מעצם השם שניתנן לה היא מחברת בין עבר להווה ומשרטטת אולי עתיד מדומיין שקוע בחבלי לידה קשים. דמות היברידית שנעה על ההיסטוריה המזרחית הרחבה.
כביכול אין קשר בין השערים של "הולך על הרוח", כאשר ממבט ראשון רק הכותרת מצליחה לחבר ביניהם. אבל חוסר היכולת הזו, חוסר יכולתה של הספרות לשאת את הגיגיה שלה, הופכת לחלק מהחוייה של הקריאה בספר הזה שהוא לא רומן, ולא אוסף של סיפורים קצרים, לא היסטוריה ולא ספרות, לא על משהו ולא למען משהו. הגיגים שמערערים על הסוגה בתוכה נכתבה.
"הולך על הרוח" ספר חובה למשוטטים כמו סלמאן נאטור שכל חייהם קרעו תחת הנטל למצוא היגיון למקום שלא נתון בשום מקום.