קראו כאן את כתבתו של אורן קקון באתר "הארץ" (26.9.17) על תרגום הספר "חמישים: 1967-2017". הספר מאגד את סיפוריהם, מסותיהם ורשמיהם של 26 סופרות וסופרים מרחבי העולם, בנושא הכיבוש (עורכים: איילת ולדמן ומייקל שייבון). קקון מדגיש שעל אף שיציאתו של הספר "אינה מזיקה ואפילו מועילה במקרים מסוימים", תרגומו לעברית מיותר לגמרי: "רוב הקטעים בו ארוכים ומשעממים, וחלקים גדולים מהם נראים כלקוחים ישירות מוויקיפדיה, לא רק מבחינת התוכן אלא גם בשכבות של סגנון ותיאור." קקון מציין ש"לקורא הישראלי אין צורך ברוב המידע המועבר לו בעמודי הספר. הוא בעצמו יודע הרבה יותר; הרי הכיבוש לא רק מצוי מתחת לאפו אלא חודר, ירצה בכך או לא, לנחיריו.".
למעשה, מדובר בסוגיה מעניינת של תרגום לשפה של אלו שחיים את המציאות שעליה נכתב הספר, וזהו מקרה פחות נפוץ בעולם התרגום. קקון מבהיר ש"מה שמעניין אותי בסופר אירי או הולנדי, בסופרת אמריקאית, בסופר לטיני או בכל סופר אחר שאינו ישראלי, הוא להתוודע אל המנהג ואל אורח החיים של מקום הולדתו ומגוריו של אותו סופר, לגלות עולם חדש מקרוב דרך עין מקומית בוחנת ולא לקרוא דווקא את מה שיש לו להגיד על המקום שבו אני חי."