מסעו של שלמה הכורדי מבגדאד לבומביי

"חפש, שלמה! חפש! תור אחר מי שיבין אותך." כאן הדיבור חשוב יותר ממים וממזון. הדיבור הנו קשר, והקשר הוא יֶדַע, והידע מוביל אל הדרך שאתה מחפש. אם תלך בדרך הנכונה, תשיג את מבוקשך ותגשים את רצונך. קטעים נבחרים מתוך הרומן "שלמה הכורדי ואני והזמן" של סמיר נקאש שיצא לאור בעברית בסדרת מכתוב.

"אינני מסוגל להתבטא אלא בשפה הערבית"

בכתיבתו השתמש סמיר נקאש באלמנטים אוטוביוגרפיים מחייו וכן באירועים היסטוריים הקשורים ליהודי עיראק מתוך זיכרונו הפרטי, מזיכרון משפחתו וכן מהזיכרון הקולקטיבי של הקהילה. להלן אחרית הדבר שכתב בנימין ריש לרומן שלו "שלמה הכורדי ואני והזמן" שיצא לאור בעברית בסדרת מכתוב.

מחשבות על לשון כרותה ומעשה כריתה

האם אני מפקיעה את הטקסטים ממקוריותם, מכותביהם, או שאני הופכת את הסיפורים לחיה שלישית, שאני שותפה שוות ערך ליצירתה לצד המתרגמים ועורכי התרגום? העורכת הספרותית של "בלשון כרותה" מספרת על תהליך העבודה על קובץ הפרוזה הפלסטינית שיצא לאור בסדרת מכתוב.

"בלשון כרותה": סיפורים בצל הטרגדיה הפלסטינית

גלעד מלצר כותב ב"הארץ" על קובץ הפרוזה הפלסטינית "בלשון כרותה": רבים מהסיפורים נעוצים בהוויה היום־יומית של הפלסטינים בארץ, במחנות הפליטים ובגלות. צלה של הטרגדיה הפלסטינית מרחף אמנם מעל רבים מהטקסטים, אבל הם גם מספרים על עבודה קשה, אהבות, חלומות, פחדים, מעמד האשה בחברה הבדואית ועוד."

התחביר הפוליטי של הנעדרים

ילדי הגטו עוסק בשתי נקודות קצה בסיפור חייו של אדם, ילדותו המוקדמת וסתיו חייו אבל הוא מחסיר את השדרה המרכזית של הביוגרפיה. סטלה מאריס הוא רומן החניכה של אדם, והוא מבקש להשלים את החסר. להלן אחרית הדבר שכתב פרופ' יהודה שנהב שהרבני שתירגם את שני הרומנים ל"סטלה מאריס".

נפרדים משמעון בלס

עיתון הארץ נפרד מהסופר והמתרגם שמעון בלס ז"ל ומפרסם, בין היתר, את ההספד שכתב הסופר הלבנוני אליאס ח'ורי בעיתון "אלקודס אלערבי" בתרגומו של פרופ' יהודה שנהב, העורך הראשי של מכתוב.

לא!

"לו רק היתה מוצאת אותה באוצר המילים שלה. לו רק היתה חוצה את הנתיב הארוך מעומק בטנה אל לשונה. וזו הרי המילה הקצרה ביותר שאדם יכול להגות. הברה אחת.." סיפור קצר מאת הסופרת העזאתית סמא חסן (שם עט).

מחיקתה של פלסטין העות'מאנית

בשל מגיפת הארבה שפשתה באזור מצרים וסוריה הגדולה במהלך המלחמה, נחרתה שנת 1915 בזיכרונם העממי של הכפריים והעירוניים גם יחד כ"שנת הארבה". זהו גם השם שניתן ליומן שכתב החייל הירושלמי אחסאן אלתורג'מאן על אותה שנה.

שיר הלל לקונסטנטין

לא האמנתי שמישהו/י יצליח לכתוב את העיר שלו, את זיכרון גופה, את זיכרון אהבתו, באופן שאורחאן פאמוק עשה זאת לעיר איסטנבול. ביקורת של מירב גולן על הספר "זיכרון הגוף" של אחלאם מוסתע'אנמי.

הכל מכתוב

״שיטת העבודה של מכתוב, שבו כ־100 מתרגמים פועלים כחוג משותף, נועדה לפייס בין שתי השפות". כתבה נרחבת בעיתון ישראל היום אודות חוג המתרגמים וסדרת הספרים מכתוב.

"קצה העולם היה תעלת השקיה היוצאת מן הנילוס"

משמאלו נמתחו הקנים למרחק שלא ידע לשער. מימינו היו נמשכים עד קצה העולם. רק כשהתבגר גילה שקצה העולם היה תעלת השקיה היוצאת מן הנילוס, הנהר שלימים יתפוס מקום גדול בחייו ואולי רק בדמיונו. פרקון מתוך הרומן הימים ("אלאיאם") של טהא חסיין .