מפגש חוג המתרגמים שהתקיים ביום 5 באפריל 2019 במרכז הרצוג באוניברסיטת בן-גוריון בנגב
בהובלת: ד״ר יוני מנדל
מה במפגש:
- מבוא תאורטי על ייחודו הספרותי של נקאש, בהנחיית ד"ר בנימין ריש (עורך התרגום של הספר)
- דיון והתנסות באתגרי התרגום של הספר "שלמה הכורדי", בהנחיית סמירה נקאש ורות ויגיסר נקאש (מתרגמות הספר)
במפגש המיוחד נכחו למעלה משלושים חברי חוג המתרגמים, והוא כלל כמה מבני משפחתו של הסופר סמיר נקאש ז"ל. בין היתר נכחו במפגש אלמנתו של הסופר, ויקטוריה נקאש, ושני בניו, אליהו וציון. כמו כן השתתפו במפגש אחיותיו של הסופר, סמירה נקאש ורות ויגיסר נקאש, האמונות על תרגום ספרו שיראה אור במכתוב, וכן בני משפחה נוספים. המפגש התקיים באוניברסיטת בן-גוריון בנגב במסגרת הידוק שיתוף הפעולה בין סדרת מכתוב וחוג המתרגמים ובין המחלקה ללימודי המזרח התיכון ומרכז הרצוג לחקר המזרח התיכון והדיפלומטיה. לפיכך נכחו במפגש גם ראש המחלקה פרופ' אבי רובין, מנהלת מרכז הרצוג ד"ר אורית ואקנין-יקותיאלי, ופרופ' חגי רם, עורך כתב העת ג'מאעה.
בתחילת הכינוס הציג מנהל חוג המתרגמים יוני מנדל את הנוכחים, סקר את הפעילות בסדרת מכתוב וציין את הוצאת הספר האחרון בסדרה, זיכרון הגוף מאת הסופרת האלג'יראית אחלאם מֻֻסתע'אנמי (תרגום: מיכל סלע; עריכת תרגום: עודה בשאראת).
בחלק הראשון של המפגש הציג יהודה שנהב-שהרבני, העורך הראשי של מכתוב, את חזון מכתוב ואת המודל התאורטי שבבסיסו. הוא בחן את המושג תרגום (translation), שמשמעותו העברה משפה לשפה ולכן הוא מצריך תנועה בזמן ובמרחב. שנהב-שהרבני הדגיש כי בסדרת מכתוב יש בבחינת ניסיון לחקות את מודל טולדו מהמאה השתים-עשרה, מודל עבודה שבו מתרגמים משפות שונות – יוונית, לטינית, פרסית, ערבית – עבדו יחדיו, התווכחו והתדיינו ביניהם והתגוששו על משמעות המילה, על מובן המילה במקור – בזמן כתיבתה ובמרחב שבו נכתבה, ועל השינוי שחל במשמעות המילה במשך הזמן.
הוא הדגיש כי המתרגם לא היה צריך לדעת את שפת היעד, שכן התרגום נעשה בקבוצה, ושהתוצאה לא הייתה ולא ביקשה להיות "גיהוץ הטקסט על מנת שייקרא טוב בשפת היעד". הוא הדגיש כי כך גם במכתוב: התרגום אינו מבקש להחליף את המקור כך שיהיה נוח לקורא העברי, כאילו הוא נכתב בעברית, אלא לעמוד לצידו ולהנכיח את רוח הטקסט ואת כוונתו. כל זאת, כמובן, באישור הכותב/הכותבת או בעלי הזכויות, ומתוך דיאלוג ועבודה משותפת בצוות דו-לאומי ודו-לשוני הכולל מתרגם ועורך תרגום.
שנהב-שהרבני ציין כי המושג "נאמנות למקור" בתרגום הוא בעייתי, וכי אנו בחוג המתרגמים מבקשים לעמוד לצד המקור: במקום להיות רק "נאמנים למקור" אנו מבקשים להיות נאמנים לצוות של הספר, שמתכנס יחדיו ועובד יחדיו ודן באתגרי התרגום ובבעיות התרגום. הצוות הוא אלמנט קריטי בעבודה במכתוב ושנהב-שהרבני הדגיש כי חלומו הוא שעל כל כריכה של ספר מתורגם בסדרת מכתוב יהיו בצד אחד תמונה של הסופר ובצד השני תמונה של צוות המתרגמים, המורכב מיודעי שתי השפות, עברית וערבית, המקיימים דיאלוג ביניהם.
***
החלק המרכזי של המפגש הוקדש ליצירתו של סמיר נקאש ולספרו שלמה הכורדי, שיראה אור בסדרת מכתוב. חלק זה נפתח בדברים מטעם בני משפחתו של נקאש, שציינו את החשיבות הרבה שהם רואים בתרגומו לעברית ואת התרשמותם העמוקה מהעבודה שנעשית בחוג המתרגמים ובפרט בתרגום יצירה זו.
אחר כך נשא דברים ד"ר בנימין ריש, חבר חוג המתרגמים, המשמש כעורך התרגום של הספר. בנימין ריש הקדיש את עבודת הדוקטור שלו לניתוח יצירותיהם של סופרים יהודים יוצאי עיראק, והוא הרצה על יצירותיו של נקאש. ההרצאה התמקדה במוטיבים משותפים ושונים בשתי יצירות: בקובץ הסיפורים הקצרים נבואות איש מטורף בעיר ארורה וברומן שלמה הכורדי אני והזמן. השוואתו של בנימין ריש נעשתה ברוח הזרם האקזיסטנציאליסטי, שבראשו עמד ז'אן פול סארטר.
לאחר מכן התנסו חברי חוג המתרגמים בתרגום ארבע פסקאות מחלקים שונים בספר שלמה הכורדי. תחילה הקריאה אחותו של הסופר, סמירה נקאש, את המקור בערבית, ולאחר מכן הוקרא התרגום לעברית – פרי עבודתם של האחיות המתרגמות ועורך התרגום. במקור הערבי בלט עושר השפה, השימוש במילים נרדפות ויכולתו של הסופר לתאר ביד אומן את הגיגי גיבוריו. חברי חוג המתרגמים חיוו דעתם על בחירות התרגום ועמדו על הקושי העיקרי בתרגומו של נקאש לעברית. הקטעים שנידונו במפגש – ערבית מול עברית – ושהוצגו במצגת, מובאים כאן לטובת כלל החברות והחברים בחוג המתרגמים:
***
בסיום המפגש צוין כי המפגש הבא יעסוק ביצירתו של עבד אלרחמן אלג'ברתי, ובתרגום של עמנואל קופלביץ שיראה אור בסדרת מכתוב. מפגש זה יתקיים במכון ון ליר בירושלים בתאריך 14.6.2019.