פרוטוקול חוג המתרגמים שהתקיים ביום שישי 14.6.2019 במכון ון ליר בירושלים
בהובלת: ד"ר יוני מנדל
המפגש הוקדש לכתיבתו של ההיסטוריון המצרי עבד אלרחמן אלג'ברתי, ובאופן ספציפי יותר – לספר "ההיסטוריה המופלאה של נפוליאון במצרים, 1798–1801". הספר ייצא לאור בקרוב בסדרת מכתוב (תרגום: עמנואל קופלביץ; עריכה אקדמית: ד"ר תמי צרפתי; עריכת תרגום: איאד ברגותי, מונא אבו בכר, צאלח עלי סואעד; תרגום בתי שיר: עידן בריר).
המפגש חולק לשלושה חלקים. בחלק הראשון נמסרו עדכונים כלליים של חוג המתרגמים וסדרת מכתוב. החלק השני הוקדש ל"פרויקט אלג'ברתי" בסדרת מכתוב, לרבות רקע על התקופה ועל האיש עצמו. החלק השלישי הוקדש להתנסות בתרגום, תוך חלוקה לקבוצות וניסיון לתרגם חלקים מהכרוניקות של אלג'ברתי שיראו אור במסגרת הספר בסדרה.
עדכונים כלליים
בתחילת המפגש סקר מנהל חוג המתרגמים יונתן מנדל את הפעילות במכתוב: ספרים שצפויים לצאת לאור בשנת העבודה הקרובה, ספרים שהעבודה עליהם החלה לאחרונה, עדכונים על המעבר של סדרת מכתוב מהוצאת עולם חדש להוצאת ידיעות ספרים ועוד. מנדל סיפר כי לאחרונה התקיים המפגש הראשון של "תרגום דיבור", שמושאו הספר "סטלה מאריס". מעתה והלאה כל חוזה עם מתרגם ועורך תרגום יציין באופן מפורש את החובה לקיים מפגשי "תרגום דיבור", שבהם דנים המתרגם ועורך התרגום, יחד עם נציגים מצוות מכתוב וחברים מחוג המתרגמים, בשאלות תרגום העולות מתוך העבודה על הספר.
לאחר מכן ציין העורך הראשי של הסדרה, יהודה שנהב-שהרבני, את ההכרה שלה זוכה סדרת מכתוב בארץ ובחו"ל, לרבות שני גיליונות של כתב העת האקדמי JLS שיוקדשו לתרגום מערבית לעברית בכלל ולמכתוב בפרט, וכן פרסומים נוספים. שנהב-שהרבני בירך את חברת חוג המתרגמים חנה עמית-כוכבי על זכייתה בפרס א.מ.ת, וכן את עליזה בויום, ששקדה על הכנת החומר לקראת ההגשה לוועדת הפרס. בתודתה ציינה עמית-כוכבי כי היא חשה שלא רק לה מגיע הפרס, אלא לכל המתרגמים העושים במלאכת התרגום לאורך כל השנים.
יצירתו של אלג'ברתי
יהודה שנהב-שהרבני התייחס למפעל התרגום של עמנואל קופלביץ, וסיפר כי התוודע אליו דרך תרגומו של קופלביץ למוקדמה של אבן ח'לדון. לדבריו, הספר היה עבורו מקור חשוב מכמה וכמה בחינות – חברתית, כלכלית, פוליטית, אנתרופולוגית – ומקור חשוב לכל חוקר וסטודנט, לרבות ההקדמה הנפלאה של קופלביץ לספר. לאחר מכן הוא הזכיר ספרים נוספים העוסקים במפגש מזרח-מערב, לרבות יחסי הכוח ביניהם, ובתפיסת המקומיים הערביים את הכיבושים המערביים, ומתוך כך ציין את חשיבות תרגום ספרו של אלג'ברתי, ובייחוד את חשיבות ההתמקדות בשנים 1798–1801 (שנות הכיבוש הצרפתי במצרים).
בהמשך נשאה דברים ד"ר תמי צרפתי, העורכת האקדמית של התרגום, שמחקרה עוסק בצרפת במאות ה-18 וה-19, לרבות תקופה זו של הכיבוש הצרפתי במצרים. צרפתי סקרה את המחקר הרב שנעשה בצרפת על הפלישה למצרים, מחקר שלא פסק לאורך 200 השנים מאז הפלישה, וכן את השפעתו הרבה הן במזרח והן במערב.
בנוגע לליווי האקדמי של התרגום ציינה צרפתי את הערכתה הרבה לכתיבתו של אלג'ברתי, ליכולת התיאור שלו ולתיעוד היומיומי של האירועים. לדבריה, אלג'ברתי כותב על הכול – על הסדר במנהל האזרחי, על הערכה ליכולת המדעית של הצרפתים, על מפגש הכובש הצרפתי עם האוכלוסייה המקומית, על נפוליאון בהופעתו העממית והלבבית ולא הממלכתית הקשוחה – ובכך הוא פותח פתח למחקר מעמיק ולתובנות מעמיקות על התקופה ועל המצב החברתי-פוליטי.
צרפתי תיארה כיצד חוקרים התייחסו תמיד באופן דיכוטומי לנושאי המחקר שלהם – מזרח מול מערב, דת מול מדע, כובש מול נכבש – וכך יצרו בדרך כלל הפרדה בין הצרפתים למקומיים. מנגד, אלג'ברתי מציע דרך אחרת בכתיבה שלו, והיא תיעוד אירועים עד כדי פרטי פרטים, וכן כתיבה מורכבת – שבה לצד תיאור ההתנגדות לכיבוש הצרפתי הוא גם מבקר את השלטון העות'מאני במצרים. צרפתי ציינה את חשיבות הכרוניקות של אלג'ברתי כתִארוך כרונולוגי של ההיסטוריה, ואת התרומה של התרגום לעברית של קופלביץ לחוקרים ולסטודנטים המחפשים חומר היסטורי בעברית.
לאחר מכן נשא דברים מתרגם הספר, עמנואל קופלביץ. הוא סקר את עבודת המתרגם והדגיש את הקושי של תרגום הטקסט בשל שאלות שנוגעות לבחירת המהדורה לתרגום, וכן בשל הסוגה – הכרוניקות של אלג'ברתי אינן ספר היסטורי במובן המקובל. קופלביץ טען כי עלינו כמתרגמים, וכחברים בחוג, לשאול בשביל מי אנו מתרגמים ומדוע התרגום חשוב, ומתוך שכנוע זה לצאת אל הדרך. בהמשך דבריו הוא התייחס גם לצורה ולטכניקה של התרגום – האם אנו מתרגמים מילה? משפט? פסקה? כמו כן ציין קופלביץ עד כמה קריטית הרגישות שלנו לגבי מציאת המילים בשפת היעד של התרגום – שכן צריך לוודא שהמשמעות של המילה במקור אינה רחוקה ממשמעותה בשפת התרגום. קופלביץ תיאר בדבריו את חשיבות ההקשר – המתרגם צריך לחשוב ללא הרף על ההקשר שבו נכתבו המילים, שכן הדבר יסייע לו במלאכת התרגום, במציאת מילים, ביצירת משפטים ובהעברה של הטקסט משפה לשפה. לדברי קופלביץ, "המתרגם צריך להשתדל לתת לקורא תמונה תואמת למקור, וזאת בהתייחס להיבט החברתי-פוליטי-אנתרופולוגי-סביבתי".
קופלביץ סיים בדברים אישיים והודה לבני משפחתו (בנו בני והבנות נוגה ועירית) על שהגיעו למפגש, וכן על חגיגת יום ההולדת המיוחדת שארגנו לו לכבוד יום הולדתו ה-97, שבה השתתפו קרובי משפחתו וחברות וחברי חוג המתרגמים. בהמשך לזה, לפני ואחרי דבריו של קופלביץ, שהתקבלו בהערכה רבה בקרב חברות וחברי חוג המתרגמים, הושמעו קטעי נגינה שבחרו ילדיו (ביניהם שירים של הזמר המצרי פריד אלאטרש וקטע נגינה לפי השיר "When I'm sixty four").
התנסות בתרגום
לאחר ההפסקה התחלקו חברי החוג לארבע קבוצות לשם קיום סדנת תרגום קצרה. כל שתי קבוצות קיבלו טקסט זהה (כשלוש פסקאות מתוך כרוניקה של אלג'ברתי), על מנת שיהיה אפשר להשוות בין התרגומים השונים בשלב הסיכומים.
עבודת הצוותים ביקשה להמחיש את הרציונל של מכתוב ואת העבודה בצוותים במכתוב, צוותים שהם תמיד דו-לשוניים ודו-לאומיים. הדבר נובע מרצוננו להתרחק מהמודל האינדיבידואלי והחד-לאומי היהודי (עבודת תרגום של מתרגם/מתרגמת בודד), ובמקום זאת לקדם עבודת תרגום צוותית וקולקטיבית. במסגרת עבודה כזו אפשר לקדם תרגום שמנכיח את הערבית, שישמור על פוליסמיות ורב-לשוניות, שיחזיר את המסורת האוראלית אל פעולת התרגום – לא רק כדי להבין טוב יותר את הטקסט ולדייק את התרגום, אלא גם כדי לייצר שיבוט טקסטואלי שמהווה מעין יצירה בפני עצמה העומדת לצד המקור ומתכתבת איתו.
לאחר שלב זה של המפגש התקיים דיון במליאה כדי לעודד סיעור מוחין לגבי התובנות שעלו בקבוצות. אכן התפתח דיון ער בין חברות וחברי חוג המתרגמים. איאד ברגותי, עורך התרגום של הספר בתרגומו של קופלביץ, הדגיש את הצורך לחזור למקור, לצד בחינה של אופציות תרגום נוספות – כפי שעשתה תמי צרפתי בבדיקתה את התרגום של הכרוניקות לצרפתית. חנה עמית-כוכבי חיזקה את חשיבות התרגום בקבוצה וציינה כי עבורה יש הכרח אמיתי לקרוא באופן ווקאלי את הטקסט המקורי כדי לשמוע כיצד הוא מתנגן, ולאחר מכן לקרוא את התרגום המתגבש כדי לנסות ולבחון את ההעברה לשפת התרגום.
אחת הסוגיות שנידונו בשלב זה הייתה שאלת התרגום של מילים שאינן מערבית (לדוגמה מפרסית או מתורכית): המשתתפים התלבטו אם יש צורך למצוא מקבילה בעברית למילים כאלה, ובכך למנוע מהקורא להבחין במעברים בין שפות, או לנסות למצוא דרך לשמר את הרב-לשוניות הקיימת במקור. קופלביץ התייחס בדברי הסיכום שלו למתרגמים שמתעקשים לחפש משפטים שיש בהם נושא ונשוא. לדבריו זו טעות, שכן "מדובר הרי בפיקציה… יש הרי הרבה מאוד מקרים שמרכיבים אלה חסרים". הוא ציין שגם הוא רואה חשיבות עליונה לאופן שבו הדברים נשמעים – ולכן ההקראה בקול חשובה עבורו עד מאוד.
בסיום המפגש הודו חברי חוג המתרגמים לעמנואל קופלביץ על דבריו ועל הדיון שהתפתח בעקבותיהם.
הפגישה הבאה של חוג המתרגמים תתקיים בתאריך 25.10.2019.
*ניתן לצפות בחלקים מתוך המפגש כולל ההרצאה שנתן מר עמנואל קופלביץ כאן.