سبع رسائل لأم كلثوم
שבעה מכתבים לאֻםּ כֻּלְת'וּם

יַזַן נזכר איך פעם, לפני שלוש או ארבע שנים, שאל אחיו נוּר את אימם: 'מה זה נכּבּה?' שלושתם הלכו אז בדרך מהבית של סבא וסבתא לביתם שלהם. האם, הַאגַ'ר, סיפרה להם על תולדות הכפר, אבל המשפטים והמילים שלה הסתבכו אלו באלו. היא סיפרה על העץ שעמד כאן, והסמטה שהייתה שם, ועל בית המוח'תאר שבו התחבאו הבורחים מהכפר השכן צֻפצאף שחמישים מתושביו נהרגו ושנהרס אחרי המלחמה. 'אבל מה זה נכּבּה?' הִקשה נור. האם עצרה מלכת והביטה על שני ילדיה. לאחר מכן נשאה מבטה אל המישור הירוק שהשתרע ממזרח, הצביעה בידה ואמרה: 'אתם רואים שם את בתי האבן הגדולים, מסביב לשיחי הצבר?' הילדים אימצו את עיניהם ושלחו את מבטם בכיוון שעליו הצביעה האם. לאחר כמה רגעים ענה יזן: 'לא, לא רואים כלום.' האג'ר המתינה רגע ואז ליטפה ברוך את ראשו של בנה ואמרה: 'זו הנכּבּה'.

בכפר בגליל, על רקע האינתיפאדה הראשונה, מתאר הסופר עלא חליחל את קורותיה של משפחה פלסטינית בישראל. הסיפור נע בין המאורעות הלאומיים והפוליטיים לחיים האישיים וליחסים בין בני הזוג. שבעה מכתבים שכותבת הַאגַ'ר, גיבורת הרומן, לאֻם כֻּלת'ום, חושפים רבדים עמוקים של אכזבה, ייאוש ותסכול; מחיי האהבה והנישואים, מהנעשה בארץ ומהעתיד – האישי והפוליטי – במקום הזה. המילים שהיא כותבת לזמרת המצרית הנודעת, סמל העוצמה הנשית בתרבות הערבית, חושפים את חלומותיה של האג'ר לזכות בחירות אל מול התסכול שהיא חשה לנוכח מציאות החיים, המגדרית והפוליטית גם יחד.

תרגום: יוני מנדל | עריכת תרגום: עלא חליחל