ספריית קריאה • מַכְּתוּבּ مكتوب

"הוֹ, גִ'ינִי יְפֵהפֶה וְאַגָּדָתִי, הֲיֵשׁ עוֹד אִשָּׁה כְּמוֹתִי?"

לואי ותד כותב על "כאן יא מא כאן: סיפורי עם מבלאד אלשאם", קובץ סיפורי העם שראה אור בסדרת מכתוב: "הקור

"בתוך המחשבה המערבית בנושא מודרניזציה ורציונליזציה, סיפורי העם הם החריג שמייצג את העבר. במסגרת התזה

"אדם בדמותי" הוא הרומן השלישי והאחרון בטרילוגיית "ילדי הגטו", ובו חותם אדם דנון את מסעו בין לוד, חיפ

עזה לא ממשיכה בפיצוציה היומיים כדי שנאמר לה תודה. עזה גם לא שבה ומסתערת על המוות כדי שנכתוב עליה שיר

תולדות התרגום אפופים מסתורין ועמוסים תככים, בגידות ונקמות. בעבר הרחוק זכו מתרגמים ליחס חשדני ואמביוו

"היֹה הייתה אישה שלא הרתה ולא נולדו לה ילדים. יום אחד, בליל אַלְקַדְר הקדוש שבסוף הרמדֿאן, היא התפלל

"בסיפוריו התרכז מחמד נפאע בתיאור הכפר הערבי, הקשר העמוק של הפלאחים לאדמה, התנגדותם העיקשת לדיכוי, וה

בקיץ 1916 יצאו שני המשכילים העוסמאנים הצעירים מוחמד בהג'ת ורפיק אל־תמימי למסע מחקר בחלקה הדרומי של ב

"כל דבר במלבס שונה מן המצופה, וכל דבר מעבר לדמיון. שאלתנו הראשונה קיבלה כעת צורה מכאיבה: האם היישוב