כיצד מתרגמים נישול וכאב, והאם אלו נמחקים בעת התרגום? מאמר של אנטון שמאס

אנטון שמאס הוא סופר, חוקר תרגום ואחד המתרגמים הבולטים והחשובים ביותר שפעלו בארץ בין השפות ערבית ועברית. שמאס מלמד ספרות השוואתית באוניברסיטת מישיגן. ספרו "ערבסקות" תורגם לשמונה שפות, ונבחר על ידי "New York Times" כאחת מיצירות הסיפורת הטובות ביותר בשנת 1988. כיום הוא מתעסק בחקר שדה התרגום, ובמאמרו "Torture into Affidavit, Dispossession into Poetry: On Translating Palestinian Pain" הוא כותב על עדויות של פלסטינים בנוגע לעינויים שעברו בחקירות בישראל, ועל השינויים שהתרחשו בעדויות כשאלו תורגמו מערבית לעברית ולאחר מכן לאנגלית. שמאס טוען כי העברית ביקשה למחוק את קולו של הדובר הפלסטיני, והאנגלית שימשה כשפה משפטית בה נכתבו הדברים כתצהיר (במובן של: affidavit).

בחלקו השני של המאמר, עורך שמאס ניסוי: הוא מתרגם את שיריו של מוחמד עלי, משורר פלסטיני שכתב על נישול אדמת משפחתו בכפר ספוריה (ציפורי) ב1948, ומנסה לבחון האם השפה העברית יכולה להיות פתוחה דיה בכדי לבטא את הכאב של הנישול.

קראו כאן את המאמר שפורסם באתר "Critical Inquiry".

אנטון שמאס, לקוח מאתר אוניברסיטת מישיגן