"כתביו של מוחמד עלי טאהא מהווים ציון דרך אנושי ופלסטיני לא רק בגלל כישרונו הספרותי או משום שהוא מעמיד בלב הכתיבה סיפורים אנושיים על האדם הפלסטיני, אלא מכיוון שהוא משתייך לדור הילדים שגורשו בזמן הנכבה, ושנושא עמו מאז את חווייתם הטרגית." אחרית הדבר שכתבה ד"ר עאידה פחמאוי-ותד לקובץ הסיפורים "לשכת המקוללים".

"רק בחלום יכולה הגיבורה לדעת שהיא מתה, כמו שקורה בפסקת הסיום הגאונית של כאילו היא ישנה, המציגה את הפרדוקס הזה במלוא חריפותו. זהו סיום ראוי לחיים שהם חוויית הזיה מתמשכת, נטולת כל חוץ, המראה כי החלום איננו היפוכם של החיים, וגם החיים אינם היפוכו של החלום.", החתימה שכתב ד"ר ראיף זריק לרומן של אליאס ח'ורי.

"איך מספרים על נכבה שעוד לא התרחשה, ועדיין מצויה בחבלי לידתה? איך אפשר לספר על מרחב שהפך צר וקטוע, ולגולל את קורותיהם של דורות שונים הנבללים זה בזה?", אחרית הדבר שכתבה ד"ר עאידה פחמאוי-ותד לרומן של אליאס ח'ורי "כאילו היא ישנה".

"שנהב מציע טיפוס אידיאלי של תרגום דו־לאומי בצוותים שמאפשר פוליפוניה וריבוי לשוני ומחזיר את ערך הדיאלוג לתרגום הטקסטואלי". לאה ענבל דור כותבת על הספר "פועלים בתרגום" במגזין "עיתון 77".  

פרופ' יהודה שנהב שהברבני, העורך הראשי של מכתוב והמתרגם של כמה מהרומנים של הסופר אליאס ח'ורי, כותב על העולם הספרותי של ח'ורי בעברית במגזין הספרותי "Banipal" המוקדש לספרות ערבית מודרנית.

ילדי הגטו עוסק בשתי נקודות קצה בסיפור חייו של אדם, ילדותו המוקדמת וסתיו חייו אבל הוא מחסיר את השדרה המרכזית של הביוגרפיה. סטלה מאריס הוא רומן החניכה של אדם, והוא מבקש להשלים את החסר. להלן אחרית הדבר שכתב פרופ' יהודה שנהב שהרבני שתירגם את שני הרומנים ל"סטלה מאריס".