דוח "ידיעת ערבית בקרב יהודים בישראל", אותו תוכלו למצוא באתר של מכון ון ליר, הנו דו"ח ראשון מסוגו שבוחן לעומק את ידיעת השפה הערבית בקרב יהודים, ומציג גם השוואה בין דורית עם דגש על יהודים יוצאי מדינות ערב.
בסקר שאלנו את המרואיינים איך הם מדרגים את הידע שלהם בשפה הערבית. הנתון המעניין הבולט ש- 10% העידו שהם מסוגלים להבין טוב עד טוב מאוד את השיחה שמתנהלת לידם בערבית, אך כשבחנו את אופי הידע – למשל קריאת ספר או עיתון, מצאנו שרק 1% מכלל המדגם יודעים ומסוגלים לקרוא ספרות יפה.
כמו כן, ביקשנו להתעמק בידיעת השפה הערבית בקרב יוצאי מדינות ערב. להלן הממצאים העיקריים: השוואה אופקית מראה שהערבית הלכה ונעלמה בין הדורות (כ-26% דור ראשון, 14% שני ו- 1.3% שלישי). השוואה אנכית מראה, שגם בקרב בני הדור הראשון מעטים מסוגלים לקרוא ספר (כ-2.5%). חשוב לזכור שהיעלמות השפה הערבית קוראת במדינה שבה השפה הערבית מוגדרת כשפה רשמית לפי חוק.
בחלק השני של הדו"ח, בחנו את היחס והעמדות של היהודים כלפי השפה הערבית. בעוד חלק נכבד מן הנשאלים (57.8%) מאמינים כי ידיעת השפה הערבית חשובה, הרוב הגדול – 65.4% חושבים שצריך לדעת ערבית מסיבות ביטחוניות, מצד שני רוב גדול גם מסכים שצריך ללמד בית ספר. כששאלנו על תחושת האהדה לשפה, למשל שמיעת מוסיקה, רק מיעוט קטן של 12% ענו כי הם אוהבים לשמוע מוסיקה ערבית. מנתוני הסקר עולה כי בניתוח בין-דורי, יוצאי מדינות ערב בני הדור הראשון מחזיקים בעמדות חיוביות יותר כלפי השפה הערבית, ואילו בדור השני ובדור השלישי חלה "התרחקות" מהשפה שמתבטאת ביחס שלילי יותר כלפיה.
המחקר והדוח הם תוצר של פרויקט נרחב העוסק במקומה של השפה הערבית בישראל במרחב הציבורי בכלל ובמרחב האקדמי בפרט, פרויקט המשותף למכון ון ליר בירושלים, דיראסאת – המרכז הערבי למשפט ומדיניות ועמותת סיכוי – העמותה לקידום שוויון אזרחי. הדוח נכתב בידי חוקרים מאוניברסיטת תל-אביב וממכון ון ליר בירושלים, ביניהם יהודה שנהב שהרבני, מייסלון דלאשה ויוני מנדל ממכתוב.
ניתן לראות נתונים מרכזיים מתוך הדו"ח בשתי הטבלאות הבאות:
.