שובל דק של עשן הסתנן תחת דלת הכניסה. הריח המוכר שהביא עמו התפשט בחלל הבית, ומילא את הסלון הקטן שבו התפרקד ח'ליל מול הטלוויזיה. ברגע שעלה העשן באפו הוא זינק ממקומו וצווח: "אמאל!"
משלא באה תשובה החל לחפש בכל הבית אחר מקור הריח. בכל החדרים בדק אך לא מצא דבר. לבסוף פתח את דלת הבית וענן סמיך של צחנה נישא פנימה והציף את נחיריו.
הוא פסע החוצה בחשש והביט סביבו. מול ביתו של אבו רמזי ראה ערימה גדולה של אשפה עולה באש, ואת אבו רמזי עצמו עומד ומשגיח עליה, ומוסיף לה פסולת וחפצים להשמדה. ח'ליל הביט באבו רמזי שכמו בכוונה בחר להבעיר את האשפה שלו בשעת לילה זו, שבה הרוח מסיטה את כל העשן היישר אל ביתו.
פניו קדרו, ודחף עז דחק בו לצעוק ולעורר מהומה כדי שכל השכונה תדע כמה האיש הזה משוגע. בדמיונו שהחל להשתולל תפס את אבו רמזי, השליך אותו לערימה הבוערת וצחק בקול גדול, על רקע צווחותיו של השכן. את ההנאה המוזרה שהסבה לו המחשבה קטע קולה של אמאל שקראה: "תיכנס כבר הביתה כדי שנוכל לסגור את הדלת! מה זה הריח הנורא הזה?"
ח'ליל נכנס הביתה, טרק בכוח את הדלת, ושב להתפרקד על הספה. זהו זה, המלחמה הוכרזה.
להמשך קריאה יש לעבור לאתר אלכסון כאן.
פרטים נוספים על הקובץ כאן.