במאמר נוקב מבקר אלקאסם את לשונם השגויה של המנהיגים הערבים, שלפיו מלאה בטעויות הנוגעות לניקוד סופי וסוגיות דקדוקיות ותחביריות נוספות. הוא מציין כי המנהיגים משמשים בכך דוגמא רעה לתלמידי האוניברסיטאות ומדרדרים את מעמדה של השפה הערבית.
אלקאסם מציין כי השפה השגויה משפיעה על החשיבה: "הלא אומרים שהלשון היא כלי הקיבול של החשיבה- אך היכן החשיבה אם הלשון שבפיכם היא שפה נכה במבנה ובהגייה?". ביקורתו מתבטאת גם ברמת הנהירות של המנהיגים הערביים בשפות אחרות: "מדוע יש ביניכם כאלה המדברים אנגלית או צרפתית, לפעמים בכישרון מופלג, מבלי לשגות אף במלה אחת, בעוד שהם מרבים לשגות והופכים אדם פעיל למובטל, ברגע שהם עוברים אל לשון-האם הערבית? כאילו הם אומרים לשומעיהם: אני מכבד את השפות הלועזיות ומזלזל בשפת האם שלי הערבית."
יתר על כן, אלקאסם מבטא חשש מהשתלטות הלהגים המקומיים והחלפת הערבית הספרותית (אלפֻצְחַא) בהם, דבר שיכול להביא לחלוקת קרקע: "האם אינכם יודעים, רבותי מנהיגי הערבים, שעידוד הלהגים המקומיים הניתן לאחרונה באמצעי התקשורת הערביים בקול ובתמונה הוא תקדים ל"חוזה סייקס פיקו" מחודש המבקש לחלק את המחולק ולקרוע את הקרוע?"
קראו כאן (בערבית) את המאמר המלא.
תרגום הקטעים מתוך המאמר: עמנואל קופלביץ, חבר בחוג המתרגמים.